גודל הטקסט
הקובה היא משפחה שלמה, ולא מנה אחת. לפי מדריך של רפי כהן, מקור המאכל כנראה בסוריה או אפילו בפרס העתיקה, ומשם הגיע לעיראק ולכורדיסטן. עדות רבות מכינות אותו, ובהן כורדים, עיראקים, יהודי חלב ולבנונים, וכל קהילה בטוחה שהגרסה שלה היא הטובה ביותר. פסקל פרץ-רובין כתבה בדצמבר 2024 שבמטבח העיראקי הקובה היא חלק חשוב משולחן השבת, והצורה נשארת קבועה בעוד המרק משתנה לפי העונה.
סוגים עיקריים: קובה עגולה למרק, כדור בגודל שזיף שנסגר סביב המילוי. קובה שטוחה ("תקליטים"), שהיא כדור גדול יותר שנלחץ לצורת פיתה. קובה מאורכת ומטוגנת עם קצוות מחודדים, שמגישים עם טחינה. הבצק יכול להיות בורגול, ג'ריש וסולת, או בצק אורז עם חזה עוף.
המתכון: מרק קובה סלק של אורלי פלאי-ברונשטיין (פורסם מחדש בינואר 2026, והוא מסווג כבשרי), ל-6 מנות.
למעטפת: קילו סולת, כפית מלח וכ-3 כוסות מים. למילוי: בצל גדול מגורד, שתי כפות שמן, חצי קילו בשר בקר טחון, 250 גרם עוף טחון, כפית בהרט, כפית נענע מיובשת, כפית פפריקה, מלח, פלפל שחור ושלוש כפות פטרוזיליה קצוצה. למרק: בצל בינוני, שתי כפות שמן, גזר, שני גבעולי סלרי, שלושה סלקים קלופים בקוביות, שתי כפות סוכר, קורט מלח, כף רסק עגבניות, שני ליטר מים ורבע כוס מיץ לימון.
הבצק: משרים את הסולת במים עם מלח כחצי שעה, לשים בידיים, ומשאירים לנוח. את המילוי מכינים כך: מאדים בצל בשמן, מוסיפים את הבשר והעוף עד שמתפורר, מתבלים ומצננים. מכדורי בצק בגודל כדור פינג-פונג (כ-40 גרם) מכינים פיתות דקות, ממלאים בכפית ומקפלים. את המרק מתחילים בבצל, גזר וסלרי, מוסיפים סלק, רסק ומים, מבשלים כ-15 דקות ומוסיפים לימון. מכניסים את הקובות בעדינות, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה. הקובות שוקעות בהתחלה וצפות אחרי כ-20 דקות.
הכותבת מציינת שאפשר להקפיא את הקובות לפני הבישול ולהוסיף אז 5 דקות לזמן הבישול.
המתכון בשרי, ולכן אין לשלב בו מוצרי חלב. כדאי לבדוק את הכשרות של הבשר, העוף והתבלינים, ושל הסלק המוכן אם משתמשים בו.
תמונה: Maor X, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.