גודל הטקסט
בבית אשכנזי הסיר נקרא צ'ולנט, בבית ספרדי הוא נקרא דפינה, ובבית עיראקי מדברים על טבית. כולם משאירים אותו לבשל מערב שבת ועד סעודת הצהריים, אבל כמעט כל השאר שונה.
הסיפור הספרדי מתחיל בסיר כבד וסגור על להבה נמוכה. החמין הספרדי הקלאסי הוכן מבשר, תרד, כוסברה יבשה, חומוס ושמן זית. תפוחי אדמה לא היו בו, פשוט מפני שהם עוד לא הגיעו לאירופה בתקופת הגירוש מספרד.
בצד העיראקי, יש את הטבית, שבו ביצים נכנסות לשקית מיוחדת ומחוררת קלות, והן מתבשלות בתוך נוזלי הסיר. מטבח מרוקאי מוכר בשם סכינה, שמבוסס על חומוס וחיטה, ושם גם האורז מבושל בשקית נפרדת עם תבלינים ושום. בגרסה האשכנזית המשולבת מוסיפים קישקע לנוזלים לפני שמניחים את הסיר על הפלטה.
המשותף לכולם הוא עיקרון אחד: הכול נכנס לסיר לפני שבת ומתבשל לאט. לפי המסופר, המנהג התחיל בתקופת בית שני, בוויכוח בין חכמים לצדוקים. הצדוקים פירשו את האיסור להבעיר אש בשבת לפי פשוטו, ואילו חכמי המסורת התירו להדליק אש לפני שבת ולהניח לה לבעור. הנאמנים להם הקפידו לאכול בכל שבת מאכל שהתחמם במהלכה, כדי להראות שהם מבינים אחרת. הצדוקים נעלמו, והמאכל נשאר.
על מקור השם "צ'ולנט" יש מחלוקת. יש האומרים שהוא קשור למילה העברית "שלן", תבשיל שלן על האש כל הלילה, אבל אין הכרעה בכך.
מקובל להשרות קטניות מראש ולבשל ביצים בנפרד לפני שמכניסים אותן לסיר.
הלכות הטמנה, הנחה על הפלטה והחזרת הסיר ביום שבת הן עניין להכרעת רב. אם אתם מכינים חמין לראשונה או משנים שיטה, שאלו רב לפני שבת.
תמונה: Newmila, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.