מסכת זבחים דף קט״ו

1פסח בשאר ימות השנה דאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו

2לימא מסייע ליה יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע

3ת"ל (ויקרא יז, ג) שור מ"מ כשב מ"מ עז מ"מ ואילו חטאת שיירא

4במאי עסקינן אילימא בזמנו מאי איריא אשם אפילו חטאת נמי אלא שלא לזמנו

5ובמאי אילימא לשמו אשם אמאי חייב אלא לאו שלא לשמו לעולם בזמנו ושלא לשמו

6ורבי אליעזר היא דאמר מקשינן אשם לחטאת

7ותנא טפל וה"ה עיקר

8ת"ש יכול שאני מרבה עולת מחוסר זמן בגופה וחטאת בין בגופה בין בבעלים

9ת"ל (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד כל שאינו ראוי לבא בפתח אהל מועד אין חייבין עליהן ואילו אשם שיירא

10במאי עסקינן אילימא לשמו אשם נמי ליפטריה אלא לאו שלא לשמו

11לעולם שלא לשמו ור"א היא דמקיש אשם לחטאת תנא עיקר וכ"ש לטפל

12ת"ש דכי אתא רב דימי אמר תנא דבי ר' ליואי יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים אשם נזיר ואשם מצורע (מנין ונסיב להו תלמודא לחיובא ולא ידענא מאי היא)

13מאי תלמודא אמר רבינא שור מכל מקום כשב מכל מקום עז מכל מקום הא מאי רומיא כדאמרת

14אמר ר"נ משום [דרמי] דתנא דבי ר' ליואי אדתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשירין ולא עלו לבעלים לשום חובה

15שחטן מחוסר זמן בבעלים או שהיו בני שתי שנים ושחטן פסולין

16ומשני רב דימי לא קשיא כאן לשמו כאן שלא לשמו

17רב אשי רמי מתני' אברייתא ומשני כאן לשמו וכאן שלא לשמו

18לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא

19אמר לך רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שהפריש שתי אשמות לאחריות דחד מינייהו מעיקרא עולה היא

1כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה:

2המעלה מבשר חטאת [וכו']: ת"ר מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות שפטור

3ת"ל עולה מה עולה שהיא ראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה

4מנין שאף היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל בחוץ שפטור

5ת"ל (ויקרא יז, ח) אשר יעלה עולה או זבח מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה:

6עד שלא הוקם המשכן [וכו']: יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי (שמות כד, ה) וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר ר' אסי (קרבו) ופסקו

7סבר לאותוביה ממתניתין שמעיה דקאמר משמיה דרב אדא בר אהבה עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח אותביה ברייתא דשויא בכולהו

8דתני' עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשירין להקריב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין

9והכל קרבו עולות ועולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח ונכרים בזמן הזה רשאין לעשות כן

10תנאי היא דתניא (שמות יט, כב) וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר זו פרישות בכורות רבי אומר זו פרישות נדב ואביהוא

11בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהוא היינו דכתיב (ויקרא י, ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש

12אלא למ"ד זו פרישות בכורות היכא רמיזא דכתיב (שמות כט, מג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי

13דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בני אהרן כיון שמתו בני אהרן אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר שנאמר (ויקרא י, ג) וידום אהרן

14וכן בדוד הוא אומר (תהלים לז, ז) דום לה' והתחולל לו אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק וכן בשלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) עת לחשות ועת לדבר פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור

15והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (תהלים סח, לו) נורא אלהים ממקדשך אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל

16אלא קשיא עולה תרי תנאי היא דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד

17ר"ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב

18אמר מר הכל כשירין להקריב מנא הני מילי אמר רב הונא דאמר קרא (בראשית ח, כ) ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור בהמה כמשמעו חיה בכלל בהמה