מסכת זבחים דף קט״ז

1זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין (דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

2ואיתקש בהמה לעוף

3תמימין ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר דלא א"ר אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח ת"ל (בראשית ו, יט) ומכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה

4ודילמא למעוטי טריפה ההוא מלחיות זרע נפקא

5הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר האמר קרא אתך בדומין לך

6ודילמא נח גופיה טריפה הוה תמים כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו צדיק כתיב ביה

7ודילמא תמים בדרכיו צדיק במעשיו אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה מי קאמר ליה לנח דכוותך עייל שלמים לא תעייל

8ומאחר דנפקא לן מאתך לחיות זרע למה לי מהו דתימא אתך לצותא בעלמא אפי' זקן אפילו סריס קמשמע לן:

9טהורין אבל לא טמאין: ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה

10מנא הוו ידעי כדרב חסדא דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין

11רבי אבהו אמר אמר קרא (בראשית ז, טז) והבאים זכר ונקבה הבאין מאיליהן

12אמר מר והכל קרבו עולות עולות אין שלמים לא והא כתיב (שמות כד, ה) ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אלא אימא הכל קרבו עולות [ושלמים

13והתניא אבל שלמים לא כי אם עולות] עולות אין שלמים לא כמ"ד לא קרבו שלמים בני נח דאיתמר ר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר קרבו [שלמים בני נח] וחד אמר לא קרבו

14מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח דכתיב (בראשית ד, ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח הוי אומר זה שלמים

15מ"ט דמ"ד לא קרבו דכתיב (שיר השירים ד, טז) עורי צפון ובואי תימן תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום

16ומר נמי הכתיב ומחלביהן משמניהן [דידהו]

17ומר נמי הכתיב עורי צפון [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב

18והא כתיב (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו זבחים לאכילה ועולות להקרבה

19והא כתיב (שמות יח, יב) ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב

20הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ"ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח

21כתנאי (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו (שמות יז, יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב

22ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד

23נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) (תהלים כט, י) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם

24אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיהו סו, טז) כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר

25ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום

26ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא' (יהושע ה, א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (יהושע ב, י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף

27מאי שנא התם דאמר (ליה) (יהושע ה, א) ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמר (יהושע ב, יא) ולא קמה עוד רוח באיש

1דאפילו אקשויי נמי לא אקשו ומנא ידעה דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה

2אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ' שנה שהיו ישראל במדבר אחר נ' שנה נתגיירה אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים:

3אמר מר ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן מנא ה"מ דת"ר (ויקרא יז, א) דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ

4לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן אמר רבה ולאורינהו [להו] שרי

5כי הא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא שלחה ליה אסקוה ניהליה לשם שמים אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא זילו ודברו תרי עולמי גולאי וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהליה לשם שמים

6א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר' אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט והא מודה ר"א בן שמוע בבמה

7דתניא כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא, כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו' וכתיב (שמואל ב כד, כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד

8גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר [ועצים] ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות

9ר"א בן שמוע אומר בקר ועצים ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות דכתיב (שמואל ב כד, כב) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך [הטוב בעיניו] ראה הבקר לעולה והמוריגים [וכלי הבקר] לעצים ורבא אמר לך התם נמי בחדתי

10מאי מוריגים אמר עולא מטה של טורבל מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקסא דדיישן דישאי אמר אביי מאי קרא (ישעיהו מא, טו) הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות

11מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי אהדדי כתיב ויתן דוד לארנן וגו' וכתיב ויקן דוד וגו' הא כיצד גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות

12ואכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב אלא ה"ק גובה כסף במשקל שש מאות זהב:

13קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה ישראל]: אמר רב הונא בכל מקומות ישראל אבל מחנה לא הוי

14איתיביה ר"נ לרב הונא ומחנות במדבר לא הואי והא תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים מירושלים להר הבית מחנה ישראל מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה

15מכאן ואילך מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר

16אלא אימא בכל מקום מחנה ישראל פשיטא מהו דתימא איפסלו ביוצא קמ"ל

17ואימא ה"נ אמר קרא (במדבר ב, יז) ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא

18תניא רשב"י אומר עוד אחרת היתה וחיל עזרת נשים היא ולא היו עונשין עליה ובשילה לא היו אלא שני מחנות בלבד

19הי מינייהו לא הוה אמר רבה מסתברא דמחנה לויה הואי דאי סלקא דעתך מחנה לויה לא הואי