גודל הטקסט
בשנת 1881 יצאו כשלושים משפחות יהודיות מצנעא ומהסביבה, בדרכן לירושלים. הן נעו ברגל ובים, ורובן התיישבו בסילואן. הדרך עברה בים האדום, במצרים ובים התיכון עד יפו, ומשם ברגל לירושלים. העלייה זכתה לכינוי "אעלה בתמר": המילה "בתמר" היא בגימטרייה תרמ"ב, השנה העברית 5642 (1881-1882).
הגל לא נעצר. העלייה מתימן נמשכה כמעט ברציפות עד 1914, ובמהלכה עזבו כ-10 אחוז מיהודי תימן.
המהלך הגדול קרה כעבור כשישים שנה. מבצע "על כנפי נשרים", הידוע גם כ"מרבד הקסמים", נמשך מ-16 בדצמבר 1948 עד 24 בספטמבר 1950. כ-49,000 יהודים מתימן הועלו לישראל, יחד עם כ-500 מג'יבוטי ומאריתריאה וכ-2,000 מסעודיה.
המבצע התנהל בשלבים. מדצמבר 1948 עד מארס או אפריל 1949 הובאו כ-7,000 יהודים מתימן ומעדן. מיולי עד נובמבר 1949 הועלו כ-30,000, בשיא בספטמבר. השלב האחרון הסתיים כששני המטוסים האחרונים נחתו בלוד עם 177 נוסעים.
בסך הכול נערכו כ-430 טיסות, יותר מ-1.3 מיליון מייל, בעלות של למעלה מ-4 מיליון דולר. הטיסות מעדן ארכו כשמונה שעות ברצף, ובאסמרה שבאריתריאה הוקמה תחנת תדלוק. את המטוסים, דאגלס DC-4 וקרטיס C-46, הפעילה חברת אלסקה איירליינס. הטיסה הראשונה, ב-16 בדצמבר 1948, הייתה מטוס DC-3 עם חמישים יתומים.
אלפי פליטים התקבצו במחנה המעבר "השד" ליד עדן, שהפעיל הג'וינט. מוזכרים כ-700 פליטים שמתו בעדן ומונצחים באנדרטה בבית הקברות היהודי. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: לפי אחד, המחנה נועד ל-500 איש אך שהו בו לפעמים לפחות 12,000, ומאות נפטרו במחנה ובטיסות. המספרים אינם זהים, והתאריכים שונים במעט, שכן באחד הפרסומים מצוינים יוני 1949 עד ספטמבר 1950.
תמונה: Dan, CC BY-SA 2.0, דרך ויקישיתוף.