גודל הטקסט
ב-29 בנובמבר 1947, י"ו בכסלו תש"ח, אישרה עצרת האומות המאוחדות את החלטה 181. במליאה מספר 128 הצביעו 33 מדינות בעד, 13 נגד ו-10 נמנעו. ההחלטה קראה לחלק את ארץ ישראל המנדטורית למדינה יהודית ולמדינה ערבית, ולשמור על ירושלים מחוץ לשתיהן.
התוכנית התבססה על המלצת הרוב בוועדה המיוחדת של האו"ם שנשלחה לבדוק את השאלה, ושדיברה על שתי מדינות הקשורות זו בזו כלכלית. בהחלטה עצמה נקבע איחוד כלכלי עם מכס משותף, מטבע משותף ושער חליפין אחד, ומועצה כלכלית משותפת: שלושה נציגים מכל מדינה ושלושה חברים זרים. האיחוד נקבע לתקופה ראשונה של עשר שנים.
ירושלים קיבלה בתוכנית מעמד מיוחד: "corpus separatum", ישות נפרדת תחת משטר בינלאומי מיוחד. גבולותיה נמתחו מאבו דיס במזרח, דרך בית לחם בדרום ועין כרם במערב, עד שועפאט בצפון. נקבע שהעיר תהיה מפורזת, ושהערבית והעברית יהיו שפותיה הרשמיות. המושל שימונה לא יוכל להיות אזרח של אחת משתי המדינות.
גם לוח הזמנים נקבע: המנדט הבריטי יסתיים לא יאוחר מ-1 באוגוסט 1948, והמדינות ייכנסו לקיום לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948. בו בזמן נבחרה ועדה של חמש מדינות: בוליביה, צ'כוסלובקיה, דנמרק, פנמה והפיליפינים.
התגובות היו חדות. היישוב היהודי קיבל את ההחלטה וראה בה בסיס חוקי להקמת מדינה, והצד הערבי דחה אותה, כמו שדחה גם את שתי ההצעות שעמדו לפני הוועדה.
אם נשווה ללוח של השנה, ה-29 בנובמבר חל ב-2026 ביום ראשון, י"ט בכסלו. הצירוף בין התאריך הלועזי למועד העברי משתנה משנה לשנה, ובשנת 1947 היה זה י"ו בכסלו.