גודל הטקסט
"כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך", אמר רב חסדא במסכת ברכות (דף כט). אבל מתי ממש אומרים אותה? בין הפוסקים יש הבדלים.
הרב אליעזר מלמד, בשיעור, מביא את המקורות: הגמרא בברכות כט ע"ב–ל ע"א, הירושלמי, השולחן ערוך באורח חיים סימן קי והמשנה ברורה שם. לדבריו, שיעור הדרך הוא "פרסה", שנחשבת לכארבעה ק"מ, ולכן אומרים את התפילה בדרך בין-עירונית שארכה מעל ארבעה ק"מ. בדרך שנחשבת מסוכנת, כמו כבישי יהודה ושומרון, אומרים אותה גם בדרך קצרה יותר, עד קילומטר אחד. לפי הרב מלמד, המשנה ברורה פסק שהפרסה נקבעת לפי אורך הדרך ולא לפי זמן, ואילו בעל "זכרון יהודה" סבר שהפרסה נמדדת בזמן, כ-72 דקות, ולכן לשיטתו לא אומרים אותה בנסיעה מתל אביב לירושלים. הרב מלמד מציין שזו דעת יחיד.
מתי אומרים? לפי הרב מלמד, מיד עם היציאה מהעיר. אם שכח, אפשר לאמרה כל עוד נותרו לפחות ארבעה ק"מ ליעד. הט"ז סבר שאומרים מיד בתחילת הדרך, אפילו בתוך העיר. מי שנוסע כמה נסיעות באותו יום, די לו באמירה אחת, אם התכוון לכולן. אפשר לעצור ולעמוד או לשבת, אבל אין הכרח.
האם זו ברכה? לפי תוספות, המובא אצל הרב מלמד, היא תפילה ולא ברכה, משום שאין בה "שם ומלכות". המהר"ם מרוטנבורג החמיר לסמוך אותה תמיד לברכה אחרת.
בחב"ד מביאים את הנוסח מסידורו של בעל התניא ויש עוד פרטים לפי מסורת חב"ד: התפילה נאמרת פעם אחת ביום, "ותחזירנו לשלום" נאמר רק כשחוזרים הביתה באותו יום, ומי שיוצא לכמה ימים אומר אותה בכל יום אך בלי להזכיר את שם ה' בסיומה. יש גם נוסחים נוספים בשינויים קלים, ובחלק מהעדות מוסיפים פסוקים כמו "אשא עיני" לפני ואחרי התפילה.
השיעורים נבדלים בפרטים, ולכן שאלות כמו נהג שנוסע כל היום, או חולף ביישוב באמצע הדרך, אינן מוכרעות כאן. כדאי לשאול רב.