גודל הטקסט
ספר השולחן ערוך נפתח בהוראה לקום בבוקר כאריה. ומיד אחריה, בהגהה, הרמ"א מוסיף משפט שהפך לאחד המשפטים המפורסמים ביותר בעולם הדתי: "שויתי ה' לנגדי תמיד". הוא אינו מציג אותו כהוראה הלכתית, אלא כ"כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים".
הפסוק במקורו
הפסוק נמצא בתהילים טז, ח: "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". במילים פשוטות: אני מציב את ה' לנגד עיניי תמיד, כי הוא לימיני ולא אמוט. הפסוקים שסביבו מעמיקים את הרעיון: "אברך את ה' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותיי" (פסוק ז), ובפסוק ט: "לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח". כלומר, המשורר מתאר מי שהנוכחות האלוקית אצלו אינה מקור לחרדה, אלא למנוחה: מימיני, כלומר לצידי, ולכן לא אמוט.
מה הרמ"א מוסיף
בהגהה על אורח חיים א, א מבקש הרמ"א שלא להתעכב במיטה אל מעבר לזמן שבו הציבור מתחיל להתפלל. ואז הוא מסביר את הפסוק בדוגמה מוחשית: אדם נוהג אחרת כשהוא לבדו בביתו מאשר כשהוא עומד לפני מלך גדול, ומדבר אחרת עם בני ביתו מאשר בפני המלך. מכאן הוא מסיק: צריך לזכור שהקב"ה, שכבודו מלא עולם, עומד עליו ורואה מעשיו, ולכך תבוא יראה, ענווה ובושה מפניו תמיד.
ועוד פרט: מי ששומר על השקפה כזאת, כותב הרמ"א, אינו צריך להתבייש מפני בני אדם שמלגלגים על עבודתו. וכך גם כשהוא שוכב לבדו במיטתו, הוא יודע לפני מי הוא שוכב, ויקום בזריזות לעבודת בוראו.
המשנה ברורה והמסורת
המשנה ברורה, בסימן א, מוסיף שיש לדמות כל הזמן שעומדים לפני ה', כי "מלא כל הארץ כבודו". הוא מביא את מנהג האר"י להציב לנגד העיניים את שם הוי"ה כמנוקד בניקוד "יראה", ואומר שהדבר מחזק מאוד את היראה. כן הוא מזכיר מנהג של אנשים שהחזיקו בסידורם קלף עם מנורה ושמות הקודש, כדי לזכור שלא לדבר דברים בטלים בתפילה. עם זאת הוא מביא את דעת השערי תשובה והתבואות שור שבדרך כלל יש לבטל את המנהג, מחשש שהקלפים אינם נשמרים כראוי והשם עלול להימחק. מנורות גדולות מתחת לזכוכית, לדבריו, אין בהן חשש. מי שמעוניין לנהוג בכך בפועל, מוטב שישאל את רבו.
מה זה אומר לנו
ההבדל בין שתי המשמעויות של הציווי הזה מעניין. אפשר להבין "שויתי" כמבט מפוחד של מי שנמצא תחת פיקוח. אבל בפסוק עצמו, ה' נמצא מימין, לצד ולא מעל. וגם בהגהה של הרמ"א הכוח המניע אינו רק פחד, אלא גם חופש מפני הלעג של אחרים. מי שמתאמן ב"שויתי" לומד, בהדרגה, לפעול גם כשאיש אינו מסתכל, וגם כשכולם מסתכלים ואינם מסכימים.
אפשר להתחיל בפשטות: ברגע הראשון של הבוקר, לפני הטלפון ולפני החדשות, לומר את הפסוק, ולבדוק מה משתנה.
שימו לב גם למילה "תמיד". הפסוק אינו מדבר על רגעי התפילה בלבד. הרמ"א שם אותו בפתיחה, בהלכות הקימה בבוקר, לפני שהיום התחיל, וזה אומר שהמבחן האמיתי נמצא דווקא בשעות הרגילות והשקטות.