גודל הטקסט
ברשימת שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם, ההצהרה הראשונה נשמעת פשוטה: יש בורא. אבל כשקוראים אותה בפירוש המשנה לפרק "חלק" (סנהדרין י), רואים שהרמב"ם אומר דבר מדויק יותר: לא רק שיש מי שברא, אלא שכל קיום תלוי בו, והוא עצמו אינו תלוי בכלום.
איפה זה כתוב
העיקרים מופיעים בפירוש הרמב"ם למשנה, בהקדמה לפרק "חלק" במסכת סנהדרין. ההקדמה עוסקת תחילה בשאלה אחרת: מהו שכר המצוות והעולם הבא. הרמב"ם מונה כמה דעות מקובלות, גן עדן גשמי, ימות המשיח, תחיית המתים וטובת העולם הזה, וטוען שמעטים עוצרים לשאול מהו העולם הבא עצמו. הוא מביא משל לילד שמלמדים אותו תורה בעזרת אגוזים, אחר כך בגדים, אחר כך כסף ואחר כך כבוד, ומסביר שרק כשהשכל מתבגר עוברים לעבודה מאהבה, בלי תמורה. רק אחרי כל זה מגיעים העיקרים, והעיקר הראשון פותח אותם.
מה הוא אומר
הרמב"ם כותב שצריך להאמין שיש בורא, כלומר שיש "נמצא שלם בכל דרכי המציאות", שהוא "עילת מציאות הנמצאים כולם". בו הם קיימים וממנו הם מתקיימים. אילו נדמה שהוא איננו, לא היה מתקיים שום דבר. ולהפך: אילו הוסרו כל הנמצאים האחרים, מציאותו לא הייתה נפגעת, כי "די לו בעצמו". גם המלאכים, הגלגלים והיסודות תלויים בו. את המקור הכתוב לעיקר הוא מוצא בפסוק "אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ, ב).
אותו רעיון בשפה אחרת
אותו עיקרון חוזר בראש משנה תורה, בהלכות יסודי התורה (א, א–ג). שם קורא הרמב"ם לידיעה שיש "מצוי ראשון" בשם "יסוד היסודות ועמוד החכמות". כל הנמצאים בשמים ובארץ וביניהם אינם נמצאים אלא מאמיתת המצאו. ואם מדמים שהוא איננו, אין דבר אחר שיכול להימצא. ואם מדמים שכל הנמצאים חוץ ממנו אינם, הוא לבדו יימצא ולא יתבטל לביטולם. הטעם: כל הנמצאים צריכים לו, והוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם. ולכן, כותב הרמב"ם, אמיתתו אינה כאמיתת אחד מהם.
מה מיוחד כאן
הנקודה העדינה היא חוסר הסימטריה. אנחנו רגילים לחשוב על קיום כעל תכונה משותפת: אני קיים, אתה קיים, השולחן קיים. הרמב"ם מלמד שכשמדברים על הבורא אין זה כך. אצלנו הקיום ניתן ותלוי, ואצלו הוא עצמי ובלתי תלוי. זו אינה סיסמה פילוסופית בלבד: זה הבסיס שהעיקרים הבאים נבנים עליו, אחדותו, היותו בלתי גשמי, קדמותו ואיסור העבודה לזולתו.
מה זה אומר לקורא היום
הרמב"ם אינו מבקש כאן אמונה כרגש אלא כהבנה: הכול תלוי, וזה שייך גם לי. מי שמפנים זאת נוטה להתייחס לקיומו כמתנה ולא כמובן מאליו, ומכאן הדרך קצרה אל הכרת הטוב ואל הבטחון. מי שיודע שהכול תלוי בבורא, אינו מחזיק בכוחו ובתכניותיו כבעמוד התווך של חייו.
היסוד הראשון, אם כן, אינו עובדה שמצהירים עליה פעם בשנה, אלא נקודת מבט על כל מה שקורה לנו: על הנשימה הבאה, על הפרנסה ועל הבית. ומי שרוצה להתחיל, יכול להסתפק בשאלה קטנה בבוקר: מה בחיי ניתן לי, ומה אני מחזיק כאילו הוא שלי מעצמו.