גודל הטקסט
הגאון מוילנא ניסה לעלות לארץ ישראל פעמיים, ב-1772 וב-1782, ושני הניסיונות לא צלחו. תלמידיו הם שהגשימו את החזון. ב-1808 יצאה משקלוב הקבוצה הראשונה בראשות הרב מנחם מנדל משקלוב, וב-1809 יצאו עוד שתי קבוצות: האחת בראשות הרב סעדיה בן נתן נטע מווילנא, והשנייה בראשות הרב ישראל בן שמואל משקלוב.
הקבוצה נקראה "הפרושים". עולי הגר"א התיישבו בעיקר בצפת, בטבריה, ביפו ובירושלים. הרב ישראל משקלוב עצמו עבר לירושלים ב-1815.
התחילה לא הייתה קלה. מגפה שפקדה את האימפריה העות'מאנית בין 1812 ל-1819 כמעט החריבה את קהילת הפרושים בצפת. ב-1837 פקד רעש אדמה את הגליל והרג יותר מ-4,000 בני אדם, בהם כ-2,000 יהודים ובהם כ-200 מהפרושים בצפת.
בירושלים התחזקה הקהילה לאורך השנים: ב-1857 מנתה כ-750 נפשות. הפרושים נמנים עם מי שסייעו בבנייתו מחדש של בית הכנסת החורבה, אחרי שעמד חרב כ-140 שנה. שנת השלמת הבנייה אינה מצוינת במקורות שקראנו.
הפרושים היו חלק מגל העלייה האשכנזית של ימי היישוב הישן. עולי אירופה האשכנזים הגיעו במאות ה-18 וה-19, והחיים בארץ התבססו במידה רבה על תרומות מחו"ל, בשיטה שנקראה "חלוקה". הכסף נאסף בידי שלוחים ונחלק לכוללים שהוקמו לפי ארצות המוצא. עד 1878, לפי רישומים עות'מאניים, היו בארץ 15,011 יהודים מתוך 462,465 תושבים.
השורשים של מאה שערים, שהוקמה ב-1874, נמצאים גם הם בקהילה זו: לפי הדיווחים, מייסדיה היו מתלמידי הגר"א בירושלים העתיקה, בני אותה קהילה.
תמונה: Emmanuel Dyan, CC BY 2.0, דרך ויקישיתוף.