גודל הטקסט
בשנת 1874 קמה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים שכונה חדשה, ושמה נלקח מפסוק שנקרא באותו שבוע בבית הכנסת: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים" (בראשית כו, יב). כך נולד השם מאה שערים.
את השכונה הקימה אגודת בנייה של כמאה בעלי מניות. בין המייסדים היה גם הרב מאיר אוירבך, רבה האשכנזי של ירושלים. הרב יוסף ריבלין נזכר כאחד ממנהיגי הקהילה שעמדו מאחורי המיזם, ולפי הדיווחים הוא גם זה שטבע את השם. החלוצים מתוארים כאנשי הקהילה האשכנזית הוותיקה, מתלמידי הגר"א, שהתגוררו עד אז בתוך החומות.
הבנייה נעשתה בידי קבלנים ופועלים יהודים ולא יהודים. ריבלין שימש קבלן יחד עם בנאי נוצרי מבית לחם. הדירות הראשונות היו צנועות: חדר אחד ומטבחון קטן. החלוקה בין המשפחות נעשתה בהגרלה, ובאוקטובר 1880 כבר עמדו מוכנות מאה דירות להגרלה.
השכונה תוכננה כמתחם של חצרות סגורות, ושעריה ננעלו מדי ערב. היא נחשבת לראשונה בירושלים שבה הותקנה תאורת רחוב. לצד הדירות קמו טחנת קמח ומאפייה, ועד תחילת המאה העשרים נבנו בשכונה כשלוש מאות בתים. לפי הערכה, באותה תקופה התגוררו בה כ-1,500 תושבים.
קיימת מסורת לפיה היו בשכונה במקור מאה שערים. זו מסורת, ולא נתון מתועד.
בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים על תפקידו של ריבלין (קבלן, או מי שטבע את השם), וגם בנתוני האוכלוסייה בראשית המאה העשרים יש פער: כ-300 בתים בפרסום אחד וכ-1,500 תושבים באחר. על שנת היסוד, 1874, כולם מסכימים.
תמונה: Zeev Shechter, CC BY 2.5, דרך ויקישיתוף.