גודל הטקסט
פסוק אחד משיר השירים עומד ביסוד "לכה דודי": הקריאה "לכה דודי נצא השדה" (שיר השירים ז, יב). על בסיסו, לפי פרופ' יהודה ליבס, בנה רבי שלמה הלוי אלקבץ את הפיוט ששרים כמעט בכל בית כנסת בקבלת שבת.
אלקבץ חי בצפת של המאה ה-16, עיר שהייתה אז מרכז של התחדשות רוחנית. לפי ליבס, הוא היה מורו של רבי משה קורדוברו (הרמ"ק) וחבר לחבורת המקובלים שבה פעל גם רבי יוסף קארו. וכן נמסר שהרמ"ק למד נסתר אצל אלקבץ, ונגלה אצל רבי יוסף קארו.
מתי נכתב הפיוט? ליבס, בהרצאה שנישאה בכסלו תשע"ט, סבור שהוא נכתב אחרי מות האר"י והרמ"ק, ולכן בארבע השנים שלפני פטירת אלקבץ בשנת של"ו (1576). בשאלה אם היו בצפת שירי קבלת שבת מוקדמים, כמו אלה של מרדכי דאטו ושל משה בן מכיר, ראובן קימלמן מציע כיוון השפעה אחד, וליבס חולק עליו: לדעתו ההסבר המתבקש הפוך, ואלקבץ הוא שהסתמך על השירים האלה ושכלל אותם.
הפיוט בנוי כאקרוסטיכון של השם "שלמה", ובנוסח הארוך נוסף גם הכינוי "הלוי" בארבעה בתים נוספים. רובו שיבוצים של פסוקי מקרא ודברי חז"ל. השבת מתוארת בו כמלכה וככלה, ולצד הדימויים הקבליים יש בו גם נימה לאומית: הוא מזכיר את ירושלים ואת בן ישי.
מה עושים בבית הכנסת? בצפת יצאו המקובלים בערב שבת אל "שדה התפוחים הקדוש" לקבל את השבת בשירה, ואלקבץ חיבר את הפיוט לצורך זה. בנוסח האשכנזי אומרים אותו במלואו, והוא מונה, לפי הנמסר, תשעה בתים. בבית האחרון פונים לאחור, אל דלת בית הכנסת, כדי לקבל את השבת כ"כלה".
שאלות מעשיות על הנוסח ועל מנהגי הקהילה, כמו כמה בתים אומרים ומתי עומדים, כדאי להפנות לרב הקהילה.
תמונה: שלומית מסיקה, CC BY 2.5, דרך ויקישיתוף.