גודל הטקסט
הקדיש כתוב בארמית, בניגוד לרוב התפילות. לפי אתר חב״ד, ארמית הייתה שפת הדיבור של יהודי בבל בתקופה שבה הקדיש התגבש. תוכנו הוא הבקשה שיתגדל ויתקדש שמו הגדול של הקב״ה.
הקדיש אינו נוסח אחד. אלה ארבע הצורות המוכרות:
- חצי קדיש: הקצר מכולם, שמפריד בין חלקי התפילה.
- קדיש שלם: לפי חב״ד נאמר אחרי חזרת הש״ץ על העמידה. הוא מוסיף את "תתקבל", בקשה שתתקבל תפילת כל ישראל, ומסתיים ב"עושה שלום".
- קדיש דרבנן: נאמר אחרי לימוד תורה, ומוסיף פסקה על תלמידי החכמים ועל העוסקים בתורה.
- קדיש יתום: נאמר על ידי אבלים. לפי חב״ד, בנים אומרים אותו על הורה שנפטר במשך אחד עשר חודשים, ואחר כך ביום השנה.
יש גם הבדלים בין קהילות. לפי אתר חב״ד, ספרדים וחסידים אומרים "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", ואילו קהילות אשכנזיות אחרות אינן אומרות.
מה אומרים על הקדיש במקורות חז״ל? במסכת שבת (קי״ט ע״ב) אומר רבי יהושע בן לוי: "כל העונה ׳אמן יהא שמיה רבא מברך׳ בכל כחו, קורעין לו גזר דינו". במסכת ברכות (ג ע״א) מסופר שכשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך", הקב״ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך". ובמסכת סוטה (מ״ט ע״א) הגמרא שואלת על מה העולם מתקיים, ומשיבה: על "קדושה דסידרא" ועל "יהא שמיה רבא" דאגדתא.
מסכת סופרים (י׳, ז׳) קובעת שאין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה. בפרק י״ט, י״ב מתואר שאחרי ברכת האבלים אומר החזן קדיש, ושם נאמר שהנוסח "בעלמא דעתיד לחדתא" נאמר רק אחרי לימוד תלמוד ודרש.
הכתבה מציגה מקורות ומנהגים כפי שהם מופיעים בהם ואינה פוסקת הלכה. לשאלות על אמירת הקדיש למעשה פונים לרב.