גודל הטקסט
חתונה היא רגע של שמחה, ובקהילות רבות גם רגע של לחץ כלכלי. לכן חכמים הוסיפו למצוות החסד המעשיות גם את "הכנסת כלה": לעזור לזוג לעמוד מתחת לחופה ולהתחיל את חייו המשותפים. הנה מה שהמקורות אומרים, ומה אפשר ללמוד מהם על ארגון עזרה בקהילה.
המצווה במקורות
הרמב"ם בהלכות אבל (פרק י"ד, הלכה א') מונה את "להכניס הכלה" ואת "לשמח החתן והכלה ולסעדם בכל צורכיהם" בין מצוות חכמים שבגופו של אדם, שאין להן שיעור. הוא מסביר שאף שהן מדברי חכמים, הן נכללות ב"ואהבת לרעך כמוך": כל מה שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אתה לאחיך.
המשנה בכתובות (ו', ה) קובעת שהמשיא יתומה לא יפחית לה מחמישים זוז, ואם יש בכיס הצדקה, מפרנסים אותה לפי כבודה. השולחן ערוך ביורה דעה סימן ר"נ מביא זאת כמעט כלשונה. הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (ח', ט"ז) מוסיף שכשיתום ויתומה באים להינשא, משיאים את האשה לפני האיש, "מפני שבושתה של אשה מרובה".
מה נכלל במילה "לבנות בית"
הגמרא בכתובות (סז ע"ב) לומדת מהפסוק "די מחסורו אשר יחסר לו": "די מחסורו" זה הבית, "אשר יחסר" זו מיטה ושולחן, "לו" זו אשה. לכן, כשיתום בא לישא, "שוכרין לו בית, ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה". השולחן ערוך (יורה דעה רנ', א) מביא את הסדר הזה: מי שבא לישא, שוכרים לו בית ומציעים לו מיטה וכלי תשמישו, ואחר כך משיאים לו אשה.
מכאן שהעזרה אינה רק עניין של אולם או סעודה. בלשון המקורות הבית וכלי הבית קודמים. הגמרא מוסיפה גבול: "אתה מצווה לפרנסו, ואי אתה מצווה לעשרו". הצדקה נועדה להספיק את מה שחסר, ולא להעשיר.
איך קהילות עשו זאת
השולחן ערוך (יורה דעה רמ"ט, ט"ו) כותב: "גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם בתולות עניות, שאין צדקה גדולה מזו". כלומר, כסף שיש בקופת הצדקה והוא לא יועד לצורך אחר מופנה גם לנישואין.
בקהילות יהודיות בעבר הוקמו אגודות מיוחדות, שנקראו אגודות הכנסת כלה, שפיקחו על איסוף הכסף ועל חלוקתו לנדוניות ולצרכי נישואין של בנות עניות ויתומות. מתועדת אגודה כזו בגטו של רומא במאה ה-17, ובמנטובה תיאר מטיף אחד ב-1630 שבע קופות צדקה בעיר, ואחת מהן הייתה להכנסת כלה. עד היום עוברים אספנים בבית הכנסת או ברחוב, ודי להם לומר "הכנסת כלה" כדי שהנותנים יבינו.
בצנעה
הגמרא בסוכה (מט ע"ב) דורשת את הפסוק "והצנע לכת עם אלוהיך": "עשות משפט" זה הדין, "ואהבת חסד" זו גמילות חסדים, "והצנע לכת" זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה. היא מסיקה בקל וחומר: אם דברים שדרכם להיעשות בפרהסיה נאמר בהם "הצנע לכת", דברים שדרכם להיעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. לכן בקהילה שרוצה לעזור, שמירת הפרטיות היא חלק מהמצווה: מי מבקש, כמה קיבל ומאיפה נשארים בין הגבאים.
רעיונות לקהילה
המקורות אינם כותבים תוכנית עבודה, אבל אפשר ללמוד מהם כמה צעדים:
- **לברר מה חסר:** בית, מיטה, שולחן וכלי בית, לפי הסדר שבגמרא.
- **למנות שני גבאים** אחראים לקרן, ולשמור על פרטיות המקבלים.
- **לאסוף מה שכבר יש:** ריהוט, כלי מטבח ושמלות שאפשר להשאיל, כמו בגמ"ח.
- **לשמוח עם הזוג:** הרמב"ם מונה את שמחת החתן והכלה במפורש בין המצוות האלה.
ההכרעה במקרים מעשיים, ובמיוחד בשאלות של כספי צדקה ויעודם, נעשית אצל רב הקהילה.