גודל הטקסט
מי שנכנס לבית כנסת ורואה אנשים מחכים בפתח לאדם העשירי כבר הבין שמניין אינו עניין של נוחות. יש דברים בתפילה שאינם נאמרים בפחות מעשרה. וגם מי שעובר לפני התיבה, השליח הציבור, אינו נבחר סתם. הנה מה שהמקורות אומרים.
למה עשרה
המשנה במסכת מגילה (ד', ג) מפרטת: אין פורסים את שמע, אין עוברים לפני התיבה, אין נושאים כפיים, אין קוראים בתורה, אין מפטירים בנביא, ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים ולא מזמנים בשם, בפחות מעשרה.
הגמרא בברכות (כא ע"ב) ובמגילה (כג ע"ב) שואלת מנין. רבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה. הלימוד נעשה בגזירה שווה: "תוך" מול "תוך", מהפסוק "הבדלו מתוך העדה הזאת", ו"עדה" מול "עדה", מהפסוק "עד מתי לעדה הרעה הזאת". בפרשת המרגלים העדה היא עשרה אנשים, ולכן גם כאן עשרה.
הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק ח') מסכם: אין אומרים קדושה, אין קוראים בתורה ואין מפטירים בנביא אלא בעשרה. גם קדיש וברכו נאמרים רק בעשרה, והכהנים נושאים כפיהם רק בעשרה.
מי נחשב
השולחן ערוך באורח חיים סימן נ"ה קובע שאומרים קדיש, קדושה וברכו רק בעשרה "זכרים בני חורין גדולים".
מה קורה כשהמניין מתפזר באמצע? השולחן ערוך כותב שאם התחילו קדיש או קדושה בעשרה וחלק יצאו, גומרים אותם כל עוד נשארו רוב המניין. הרמ"א מציין שעבירה היא לצאת, ועליהם נאמר "ועוזבי ה' יכלו", אבל כשנשארו עשרה מותר לצאת. הרמב"ם דן באותו עניין בלשון דומה: אם התחילו בעשרה והלכו מקצתם, אף על פי שאינם רשאים, הנותרים גומרים. יש גם דין להשלמה: לפי הרמב"ם, אם חלק מהעשרה כבר התפללו ויצאו ידי חובה, משלימים להם לעשרה ובלבד שרוב העשרה לא התפללו עדיין.
מי עובר לפני התיבה
השולחן ערוך באורח חיים סימן נ"ג קובע: שליח ציבור צריך להיות הגון, וההגדרה היא "שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים".
מה מזה נוגע לבית כנסת בימינו
- בית כנסת שמתקשה להשלים מניין יכול לעיין בדברי הרמב"ם על השלמה לעשרה בעזרת מי שכבר התפללו, ובלבד שהרוב עדיין לא התפללו. את פרטי היישום שואלים את רב הקהילה.
- מי שממנה שליחי ציבור צריך להסתכל על רשימת המידות בשולחן ערוך, אבל להתחשב גם בקבלת העם.
- מי שמגיע בזמן מקדם את המניין. זה אולי הדבר הפשוט ביותר, אבל בלעדיו אין קדיש ואין קדושה.
ההלכה למעשה נקבעת על ידי רב הקהילה, והדברים כאן הם תיאור המקורות.