גודל הטקסט
האזכור העתיק ביותר ליהודים בגיברלטר מ-1356, בימי השלטון המוסלמי: קהילה פנתה אז בבקשה לפדות יהודים שנחטפו בידי שודדי ים ברבריים.
המפנה הגדול הגיע אחרי 1713. בהסכם אוטרכט דרשה ספרד שיהודים ומורים לא יתיישבו בעיר, אך בריטניה התעלמה מהסעיף. יהודים גורשו ב-1717 וחזרו בקרוב, כי נדרש קו אספקה ממרוקו. הסוחרים מטטואן עודדו להביא מצרכים, ובהסכם משנת 1721 עם הסולטן הותר ליהודים ולמוסלמים ממרוקו להתיישב. המורשת הזאת ניכרת עד היום בערבית ובלנאיטו, השפה המקומית, שיש בה השפעה של החקיטיה.
מספרים: מפקד 1753 מנה 575 יהודים מתוך כ-1,800 אזרחים. ב-1878 הגיעה האוכלוסייה היהודית ל-1,533, השיא של המאה ה-19. ב-2001 נמנו 584 יהודים, כ-2 אחוזים מהתושבים. ב-2014 דווח שבגיברלטר חיים 600 יהודים, רובם דתיים, ועוד כ-70 ישראלים שברובם אינם משתלבים בקהילה, מתוך כ-30 אלף תושבים בשטח של 6 קמ"ר.
בעיר ארבעה בתי כנסת. "שער השמים" נחשב העתיק ביותר. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: הוקם ב-1723, או ב-1749 כשהרב הראשון, יצחק ניטו, הגיע, ולכן המועד שנוי. "נפוצות יהודה" ו"עץ החיים" נוסדו ב-1781, ו"אבודרהם" ב-1820. לפי הדיווחים, "שער השמים" ו"נפוצות יהודה" מתחלפים בתפילות כל שלושה חודשים, כך ששני המבנים נשארים בשימוש.
במלחמת העולם השנייה פונו רוב היהודים, רבים לבריטניה וחלקם לג'מייקה ולמדירה. הגבול עם ספרד נסגר ב-1967 עד 1985.
בין אישי הציבור: סר יהושע חסן, הראשון שכיהן כראש ממשלת גיברלטר מבין היהודים, שכיהן יותר מ-17 שנה, וסולומון (מומי) לוי, ראש העיר ב-2008 עד 2009.
זו קהילה שעיקרה ספרדית, בריטית ומרוקאית, עם מקווה, שתי חנויות כשרות, בית ספר ושבועון בשם "תורה טיימס". אשכנזים מתפללים בנפרד רק בימים הנוראים. יש גם ביקורת מקומית: חלק מהתושבים סבורים שהקהילה נעשתה סגורה יותר.
תמונה: Jebulon, נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.