גודל הטקסט
את סיפור חנוכה אנחנו מכירים בדרך כלל מהתלמוד, אבל המקור המפורט ביותר לאירועי המרד נמצא בספר אחר: ספר המכבים הראשון. הוא נחשב ל"מקור הנרחב ביותר" למאורעות יהודה בין 175 ל-135 לפנה"ס, ונאמר שהוא משקף במידה מסוימת את הגרסה "הרשמית" מנקודת מבטם של החשמונאים.
הספר מתאר את גזירותיו של אנטיוכוס הרביעי: איסור המילה, איסור שמירת השבת והקרבת הקרבנות במקדש, וטומאת המקדש בשנת 168 לפנה"ס. אחר כך הוא מספר על מרד מתתיהו ובניו, ועל יהודה המכבי שהחזיר את המקדש לידי היהודים. לפי הספר, יהודה ואחיו קבעו את חג החנוכה לציון חנוכת המקדש (מכבים א', ד', נ"ט). בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: חנוכת המקדש מתוארת ב-165 לפנה"ס וגם בשנת 164, ולכן כדאי לומר "בסביבות 165–164 לפנה"ס". בסוף הוא מגיע להכרזה על שמעון תסי ככהן גדול, ומכסה את התקופה עד כ-134 לפנה"ס.
מי כתב את הספר? שם המחבר אינו ידוע. החוקרים חלוקים על זמן הכתיבה: רובם מציבים אותו בימי יוחנן הורקנוס (134–104 לפנה"ס), וכולם מסכימים שנכתב לפני שנת 63 לפנה"ס. הוא נכתב ככל הנראה בעברית, אך המקור העברי אבד, והטקסט שנשמר הוא תרגום ליוונית בתרגום השבעים.
הספר לא נכלל בתנ"ך העברי, ואינו נחשב קנוני באף זרם מרכזי ביהדות. הוא כן נחשב קנוני בכנסייה הקתולית, באורתודוקסיה היוונית ובכנסיות מזרחיות אחרות. הרב דובד רוזנפלד כותב (6.12.2019) שאנשי כנסת הגדולה קבעו אילו ספרים ייכללו בתנ"ך, ושספרי המכבים לא נשמרו בידי היהודים. הוא מוסיף שבתלמוד ובמדרש כמעט אין התייחסות להיסטוריה של חנוכה, ומצטט בעניין זה את דבריו של ההיסטוריון הרב דובד כץ. במאמר אין הפניה למקורות לטענות האלה, ולכן יש לקרוא אותן כדעתו של הכותב.
נאמר גם ש"היהדות הרבנית בדרך כלל לא ראתה בעין יפה" את שלטון השושלת החשמונאית. מי שמבקש ללמוד על ימי חנוכה מן המקורות עצמם יכול לקרוא את הספר כמקור היסטורי עתיק, ולזכור שאין לו מעמד של כתבי קודש.