גודל הטקסט
במוזיקה החסידית של היום נשמעים ללא הרף שמות המשפחה ורדיגר ובן דוד. מי שעומד בראש השושלת הזאת הוא ר׳ דוד ורדיגר, שנולד בפולין ב־30 באוקטובר 1919, הצעיר מבין שמונה ילדים, וגדל בקרקוב בבית של חסידי גור. כבר כילד שר בבית הכנסת ובמקהלות גור.
הכיבוש הנאצי ב־1939 קטע הכול. ורדיגר עבר עבודות כפייה ומעצרים, והוריו נעלמו לאחר שיצאו מגטו פודגורז׳ה ולא נראו עוד. מרשומות הביוגרפיה עולה שנשלח למחנה פלאשוב, ושם, לפי התיאור הנשען בעיקר על האוטוביוגרפיה שלו, ניצל מהוצאה להורג בעקבות פנייה של מפקד המחנה אמון גת, ששאל על עיסוקו וביקש שיישא תפילת אבלים. בהמשך הועבר למפעל של אוסקר שינדלר ולמחנות נוספים, ביניהם מאוטהאוזן־גוזן ולינץ. במאי 1945 שוחרר.
לאחר המלחמה נשא לאישה את מלכה גודינגר, ישב תקופה קצרה בפריז והיגר לניו יורק ב־1950. הוא שימש חזן בבתי כנסת בלואר איסט סייד ובתלמוד התורה ״ניו לוטס״ בברוקלין, והתפרנס גם מסוכנות נסיעות שפתח, ״ורדיגר טרוול״.
התרומה שבזכותה הוא נזכר במיוחד באה בתחום ההקלטות. תקליטו הראשון יצא בשנת 1959, ובהמשך ייסד את חברת ״אדרת״ כדי לפרסם ניגוני חסידות. לפי ה״ישיבה וורלד״ ומקורות נוספים הקליט כשישים אלבומים, ובהם ניגוני באבוב, בויאן, סקולען, מעליץ, ראדומסק וגור. כך עלו ניגונים של חצרות רבות על תקליט. הוא הופיע בארצות הברית, בקנדה ובאנגליה, והחזנות שלו נשמעה גם בסרט התיעודי של PBS על החסידות באמריקה משנת 1997.
את המשך הסיפור כתבו בניו. לזוג נולדו ארבעה בנים, ואחד מהם, הזמר מרדכי בן דוד, יצא לדרך עצמאית כזמר. בן אחר, מנדי ורדיגר, נכנס לעסק בגיל 21, והוא בעל ״אדרת״ והחנות ״מוסטלי מיוזיק״ בברוקלין, ובעצמו זמר וחזן בימים הנוראים בשטיבל גור בבורו פארק. גם הנכדים ידל וישראל ורדיגר הולכים בדרך זו.
ב־1993 הוציא ורדיגר את האוטוביוגרפיה שלו, ״שירי תקווה״ (Songs of Hope). הוא נפטר בניו יורק באפריל 2014, בגיל 94. הביוגרפיה שלו עוברת מקרקוב של גור, דרך המחנות, אל ברוקלין, שם ממשיכה ״אדרת״ לפעול בידי בנו.
תמונה: DMY, CC BY-SA 3.0 / GFDL, דרך ויקישיתוף.
מוזכרים בכתבה