גודל הטקסט
בין הדלקת הנרות ל״מעוז צור״ יש רגע קצר שבו אומרים ״הנרות הללו״. הנוסח קצר, אבל המשפט המרכזי שלו מעלה שאלה: הנרות נקראים ״קודש״, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.
הלשון הזאת מופיעה במסכת סופרים, פרק כ׳, הלכה ו׳. שם נאמר: ״הנרות הללו אנו מדליקין על הישועות ועל הנסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים״. ובהמשך: ״וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש הן, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד״.
מה פירוש ״קודש״ כאן? הרב בנימין תבורי ז״ל עסק בכך במאמר. הוא מזכיר את דברי הגמרא בשבת, ״וכי נר קדושה יש בה?״, שמהם עולה שנר חנוכה אינו נר קדושה ממש. לדבריו, מצוות נר חנוכה היא המשך לנר המקדש, ולכן יש בה מעין קדושה. הוא מביא גם את דעות הראשונים בטעם האיסור ליהנות מאורו: רש״י כתב שכך ניכר שזה נר של מצווה, ואילו בעל המאור, הר״ן והמאירי ראו בו זכר לנרות המקדש ולשמנו.
הנוסח מופיע בשני נוסחים, אשכנז ועדות המזרח, ובעדות המזרח נוהגים לקרוא אחריו את פרק ל׳ בתהילים. באירועים ציבוריים שבהם מדליקים כדי לפרסם את הנס, ולדעת רבים אין מברכים, אומרים אחרי ההדלקה ״הנרות הללו״ ושרים ״מעוז צור״.
אפשר לשים לב: ״הנרות הללו״ אינו נאמר כבקשה. הוא הצהרה שמסבירה לבני הבית מה ראו עכשיו, ולכן בבית שבו אומרים אותו בקול גם הילדים שומעים את הסיבה להדלקה.