גודל הטקסט
בבית הכנסת בן עזרא בפוסטאט (קהיר העתיקה) היה חדר אחסון לכתבים שנפסלו לשימוש. כך נולדה הגניזה, שמכילה כ-400,000 קטעים מהמאה השישית עד המאה ה-19.
המבקר האירופי הראשון שציין את האוסף היה ככל הנראה סימון ואן גלדרן ב-1752 או ב-1753. ב-1864 סייר בה יעקב ספיר יומיים, אך לא זיהה פריט משמעותי. ב-1896 נכנס אליה אלקן נתן אדלר, שרכש שק של מסמכים. באותה שנה הביאו אגנס לואיס ומרגרט גיבסון קטעים לקיימברידג', והראו אותם לסולומון שכטר, שהבין מיד את חשיבותם.
ספריית אוניברסיטת קיימברידג' מתארת שכטר בגניזה בשנים 1896-1897, בסיוע כספי של צ'רלס טיילור, ראש מכללת סנט ג'ונס. הקהילה היהודית במצרים התירה לו לקחת מה שרצה. אוסף טיילור-שכטר הוא היום, כלשון הספרייה, "האוסף הבודד החשוב והגדול בעולם של כתבי יד יהודיים מימי הביניים", ומונה 193,000 כתבי יד. ליתר דיוק: כמעט 193,000 קטעים, ב-137,000 סימני מדף.
מה בתוכו? לפי קיימברידג', יש שם ספרי תנ"ך, סידורים וספרי הלכה, אבל גם רשימות קניות, מסמכי נישואין וגירושין, מכתבים עסקיים ופנקסי חשבונות, ומאות מכתבים. יש גם דפים מאגדות בערבית, חיבורים פילוסופיים סופיים ושיעיים, ספרי רפואה וקמעות. בין השאר נמצאו קטע מהטקסט העברי של בן סירא ומסמך על כת יהודית קדם-נוצרית, האיסיים.
האוסף לא היה סגור. הרוזן ריאמו ד'הולסט מצא ששכטר לא כיסה חומר שאוחסן בחצר בית הכנסת בזמן שיפוץ בשנים 1889-1892. עד מאי 1898 שלח 16 שקים גדולים של מסמכים לספריית בודליין באוקספורד.
האוסף שינה מאוד את ההבנה המדעית של ההיסטוריה של הקהילות היהודיות בארץ ישראל ובמזרח התיכון בימי הביניים.
תמונה: Faris knight, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.