גודל הטקסט
רבים מניחים ש״עם ישראל חי״ הוא ניגון עתיק. בפועל, המנגינה ששרים היום נכתבה באביב 1965, ואפשר לנקוב כמעט בתאריך המדויק של לידתה.
האיש שעמד מאחורי הבקשה היה יעקב בירנבוים, מייסד תנועת הסטודנטים למען יהודי ברית המועצות, שקמה בניו יורק באפריל 1964. בירנבוים רצה שלתנועה הצעירה יהיו שירים משלה, ופנה לשני אנשים: שרווד גופין ור׳ שלמה קרליבך. לפי הדיווחים, קרליבך היה קשה להשגה, ובירנבוים העביר את בקשתו דרך אמו של הרב. הוא ביקש לחן למילים ״עם ישראל חי״.
קרליבך היה אז בנסיעה בפראג, ובה נכתב השיר ואף הושר לראשונה לפי הדיווחים. ב־2 באפריל 1965 התקשר לבירנבוים והודיע שהשיר מוכן. יומיים אחר כך, ב־4 באפריל, הוא הושמע בעצרת התנועה בניו יורק, סמוך לנציגות ברית המועצות באו״ם. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים בשאלה היכן הושר לראשונה: לפי גרסה אחת העצרת היא הביצוע הפומבי הראשון, ולפי גרסה אחרת הושר השיר קודם לכן בפראג.
המילים לא התחילו שם. מתועדים גלגולי הצירוף כבר בשירון ציוני משנת 1895, בספרי שירים ובקונגרסים יהודיים בשנות השלושים של המאה העשרים, ובתיעוד משירות שבת שנערך בברגן־בלזן באפריל 1945, ימים אחדים לאחר השחרור. בירנבוים עצמו זכר שהמילים נשמעו בגרמניה הנאצית ובמחנות העקורים, אך מסר שבשעת פנייתו לקרליבך לא היה להן לחן פעיל שבשימוש. כך כתב אלן ג׳יי גרבר במאמר משנת 2014.
חידושו של קרליבך היה בחיבור. לצד הצירוף הוסיף שורה הנשענת על מעמד התוודעות יוסף לאחיו בבראשית מ״ה, וכך קיבל המשפט הקשר מקראי ישיר. המוזיקולוגית טינה פריהאוף פירשה את השינוי שעשה בלשון הפסוק כפנייה אל הקדוש ברוך הוא כאב לבניו. זהו פירוש של חוקרת אחת, ולא עובדה מוסכמת.
השיר הפך במהירות לסמל של התנועה בארצות הברית ובברית המועצות, והיה חלק מרכזי בעצרת השנתית שלה בין 1972 ל־1991. גלן ריכטר, מפעילי התנועה, כינה אותו בהמשך מעין המנון שני. מכאן ואילך הוא יצא מההקשר של אותה מערכה ונשמע באירועים יהודיים רבים, עד שרבים אינם יודעים כלל שהייתה לו שעת לידה כזאת: שיחת טלפון אחת, יומיים לפני עצרת.
תמונה: Mattsjc, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.
מוזכרים בכתבה