אורח חיים סימן פ״ב

1צוֹאָה יְבֵשָׁה כָּל כָּךְ, שֶׁאִם יִזְרְקֶנָּה תִּתְפָּרֵךְ, הֲרֵי הִיא כְּעָפָר, וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהּ רֵיחַ רַע: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי כְּעָפָר, רַק אִם נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה בְּלֹא זְרִיקָה, וְכֵן עִקָּר (רַשִׁ"י וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וְטוּר).

2מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע, אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הַיָּד, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ אָסוּר רַק בְּטוֹפֵחַ עַל מְנַת לְהַטְפִּיחַ וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה):