מסכת שבת דף ק״י

עמוד א

1בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא קרעינהו לכולהו ואישתכחו טריפה הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא עד דאזלי מייתי לה אכלה אריה אמר להו אביי דילמא חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא דכתיב (קהלת י, ח) ופורץ גדר ישכנו נחש אמרו ליה אין רבי דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [בטבלא] ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא טרקיה חיויא ומית

2האי מאן דכרכיה חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא ולהדקיה מיניה וכי סליק עילויה לישדיה למיא וליסלוק וליתי האי מאן דמיקני ביה חיויא אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע גרמידי ואי לא לישואר נגרא ואי לא ליעבר נהרא ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא וניגני בי כוכבי ולייתי ד' שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה וליתי שחפי ולישדי התם דכי שמע קלי אכלי ליה האי מאן דרהיט אבתריה לירהיט בי חלתא

3האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה

4מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה:

5כל האוכלין כו': כל האוכלין לאיתויי מאי לאיתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיים כל המשקין לאיתויי מאי לאיתויי מי צלפין בחומץ א"ל רבינא לרבא מהו לשתות מי רגלים בשבת א"ל תנינא כל המשקין שותה ומי רגלים לא שתו אינשי:

6חוץ ממי דקלים: תנא חוץ ממי דקרים מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה ומאן דאמר מי דקלים שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים אמר רבה בר ברונא תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי אידך משלשל ואידך כי היכי דעיילי הכי נפקי אמר עולא לדידי שתי שיכרא דבבלאי ומעלי מינייהו והוא דלא רגיל ביה ארבעין יומין

7רב יוסף אמר זיתום המצרי תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא רב פפא אמר תילתא חיטי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא (וכמונא) וסימניך סיסאני ושתי להו בין דבחא לעצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי קמיט ליה:

8וכוס עקרין: מאי כוס עקרין אמר ר' יוחנן לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא ומתקל זוזא גביא גילא ומתקל זוזא כורכמא רישקא ולישחקינהו בהדי הדדי לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא ואי לא לייתי תלתא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1בר קשא - ממונה למלך וישראל היה:

1:2דילמא חיויא דרבנן - שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה:

1:3אין רבי - אין רבינו כך היה:

1:4דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק - שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:

2:1דכרכיה - נכרך סביבותיו:

2:2וליסחוף דיקולא - סל:

2:3ארישיה - דחיויא למעלה מראשו:

2:4וליהדקיה מיניה - יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:

2:5וכי סליק - הנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו:

2:6דמיקני ביה חיויא - כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו:

2:7לירכביה ארבע גרמידי - שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם:

2:8לישואר נגרא - חריץ של מים ידלוג:

2:9ארבע חביתא - שלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו:

2:10בי כוכבי - במקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו:

2:11שחפי - ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו:

2:12בי חלתא - בין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו:

3:1אי יהיב דעתיה עלה - לתאות תשמיש:

3:2תשלח מאנה - תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה:

4:1מאי תקנתא - אי יהיב דעתיה עלה:

4:2תשמש קמיה - עם בעלה ותתגנה בפניו:

4:3ותשדי ביה - ותזרק ביה:

4:4דשתנא אנא - דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא:

4:5דעייל בה חיויא - כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום:

4:6ליפסעה - יפסקו את רגליה זה מזה:

4:7אתרתי חביתי - מקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה:

4:8ונישדי אגומרי - כי היכי דניסליק ריחא:

4:9אגנא תחלי - סל מלא שחליים:

4:10ריחתנא - שיש לו ריח טוב:

4:11וליתבו התם - על גבי קרקע תחת מושבה:

4:12וליטרוקינהו בהדדי - היין והשחליים כדי שיעלה הריח:

4:13צבתא - איטנליי"ש:

4:14דאי לא - קלי ליה הדר עילוה:

5:1לאיתויי טחול לשינים - ואע"פ שקשה לבני מעיים:

5:2כרשינין לבני מעיים - ואע"פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות (דף מד:) סד"א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ"ל:

5:3צלפים - פרי של צלף קפריי"ר:

6:1תלאי - דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י:

6:2כסא קמא - דשתו מהנהו מיא:

6:3מרפי - זבל שבמעים במקצת:

6:4אידך - כוס שני:

6:5משלשל - מאד:

6:6היכי דעיילי - צלולים:

6:7הכי נפקי - שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים:

6:8והוא דלא רגיל - למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום:

7:1רב יוסף אמר זיתום המצרי - הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי:

7:2תלתא קורטמי - כרכום:

7:3סיסני - כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי:

7:4בין דבחא לעצרתא - בין פסח לעצרת:

7:5דקמיט - עצור:

8:1קומא אלכסנדריא - שרף אילנות של אלכסנדריא:

8:2גביא גילא - אלו"ם בלע"ז:

8:3כורכמא רישקא - כרכום של גן קרו"ג אוריינטל הגדל בגנים:

8:4לזבה - הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא:

8:5ולא מיעקרא - אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי:

8:6לירקונא תרי - מינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו:

8:7ומיעקר - מלהוליד:

8:8לזבה תלתא בחמרא - הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל:

8:9ואי לא כו' - כולהו לא מעלי אלא לזבה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא - אע"ג דגבי בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל בפרק ב' דמס' ע"ז (דף כז:) קאמר שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע"ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא:

4:1וליתי אגנא דתחלי - משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא"כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב' דמס' ע"ז (ל: ושם) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי"ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם (מס' ע"ז דף סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין] והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס' ע"ז (דף ל:) אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו:

7:1רב יוסף אמר זיתום המצרי - ר"ת כל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל"ג אלא בריש אלו עוברין (פסחים מב:) ונראה לר"י שמחקה משום דזיתום המצרי מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא (דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואומר ריב"א דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי לפרש מי דקרים דמתני' אלא אמילתיה דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע כפירוש הקונט' דאמתני' קאי מדלא קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו:

7:2סיסאני - ולא קאמר וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי במה אשה (לעיל שבת סו.) משום דשערי לא כתיב בסמך:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1קפיזי שמכי פרסאי ונישלוק בחמרא ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא לותבה אפרשת דרכים ולינקטה כסא דחמרא בידה וליתי איניש מאחורה וליבעתה ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי בונא דכמונא ובונא דמוריקא ובונא דשבלילתא ונישלוק בחמרא ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי שיתין שיעי דדנא ולשפיה ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי פשטינא ולישלוק בחמרא ולשפיה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא

2ואי לא ליכרי שבע בירי וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה ולינקטה כסא דחמרא בידה ולוקמה מהא ולותבה אהא ולוקמה מהא ולותבה אהא ואכל חדא וחדא לימא לה קום מזוביך ואי לא לייתי סמידא וליסכה מפלגא לתתאי ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה ואי לא לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא אי נקטה חד יומא פסקה תרי יומי ואי נקטה תרי יומי פסקה תלתא יומי ואי נקטה תלתא יומי פסקה לעולם:

3לירקונא תרין בשיכרא ומעיקר ואי לא לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא לייתי מוניני דקמצי ואי ליכא מוניני דקמצי לייתי מוניני דנקירי וליעייליה לבי בני ולישפייה ואי ליכא בי בני לוקמיה בין תנורא לגודא אמר רבי יוחנן הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו רב אחא בר יוסף חש ביה עבד ליה רב כהנא ואיתסי

4ואי לא ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי ותלתא קפיזי אהלא תולענא ולישלוקינהו בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי עילא בר חמרא וליגלח מציעתא דרישא ולישביק ליה דמא מאפותיה ולותביה ארישיה וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו ואי לא ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא וליקרעיה ולותביה אליביה ואי לא ליתי כרתי מכבתותא דמישרי

5ההוא טייעא דחש ביה אמר ליה לגינאי שקול גלימאי והב לי מישרא דכרתי יהיב ליה ואכלה א"ל אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי איכרך גנא ביה כד איחמם וקם נפל פורתא פורתא מיניה:

6לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו דברי ר' חנינא הני מילי היכא דקא מיכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו והאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיטא ליה אלא בסריס

7והאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1קפזיזי - כלי מחזיק ג' לוגין:

1:2שמכי - בצלים:

1:3פרסאי - גדולים הם:

1:4קום מזוביך - חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד):

1:5וליבעתה - יבעתנה בלי ידיעתה פתאום:

1:6בונא - מלא אגרוף:

1:7מוריקא - כרכום:

1:8שבליתא - תלתן פנגרי"ג:

1:9שיעי דדנא - מגופת חבית:

1:10ולשייפיה - לכשישורו במים:

1:11פשטינא - עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע:

1:12חרנוגא - מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים:

1:13היגתא רומיתא - מין הגא הוא שנקראת רומי"ת:

1:14וליסבה בשחקי דכיתנא - יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ:

1:15דעמר גופנא - קוטו"ן:

2:1ליכרי שב בירי - שבעה גומות:

2:2שבישתא דערלה - זמורות של כרם ילדה:

2:3ולינקטה כסא דחמרא - יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא:

2:4ולוקמה מהא - מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך:

2:5קמחא דסמידא - קמח סולת:

2:6וליסכה - יסוכו אותה ממנו:

2:7דנעמיתא - בת היענה:

2:8ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה - כלומר יין הרבה תשתה תמיד:

2:9שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי - שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה:

2:10אי נקטא - לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד:

3:1לירקונא - דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר:

3:2ואי לא - דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני:

3:3רישא דשיבוטא - ראש דג ששמו שיבוטא:

3:4דמילחא - שהוא מלוח:

3:5מוניני דקמצי - ציר חגבים:

3:6דנקירי - מין עופות קטנים:

3:7ולישייפיה - ישפשפוהו בו:

3:8בין תנור לגודא - בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי:

3:9הרוצה שיחממנו - לזה:

3:10יקנחנו בסדינו - יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה:

3:11עבד ליה רב כהנא - רפואה זו של סדין:

4:1קירא דנישתרופי - שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת:

4:2אהלא - אלויין:

4:3תולענא - אדום:

4:4עילא בר חמרא - עייר בן אתונות:

4:5וליגלח - החולה:

4:6מציעתא דרישיה - אמצעית ראשו:

4:7ולישבוק ליה דמא מאפותיה - יקיז לעייר ממצחו:

4:8ולותביה ארישיה - ישפך הדם על התגלחת:

4:9ולזדהר מעיניה - שלא יכנס מדם זה בעיניו:

4:10רישא דברחא - של איל:

4:11דמנח בכבשא - כבוש בחומץ או בציר:

4:12דבר אחר חוטרנא - חזיר טלוא בחברבורות מנומר:

4:13מכבתותא דמישרי - מאמצע הערוגה שהם חריפים:

5:1אושלן גלימיך - השאילני הטלית:

5:2ואיגני בה - ואישן בה:

5:3קלי - מעט:

5:4איכריך גנא - נכרך בה וישן בה:

5:5נפל פורתא פורתא - קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות:

6:1ומי שרי - לשתות כוס עיקרין:

6:2לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו:

6:3ומסתרס מאליו - ואע"ג דסירוס אסור בידים:

6:4והא אמר רב אשי - דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור:

6:5אלא בסריס - הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

6:1והתניא מניין לסירוס שהוא אסור - וא"ת אפילו לא אסור סירוס תיקשי ליה דליתסר משום פריה ורביה וכ"ת משום דהוי מצי לשנויי ביש לו בנים הא משמע בסוף הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) גבי דביתהו דר' חייא דאי הוה מיפקדה אפריה ורביה לא הוה שתיא סמא דעקרתא אע"ג דהוי לה שתי נקבות ושני זכרים משום בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) ובאשה לא שייך סירוס אוקי במסקנא לרבי יוחנן בן ברוקה דמחייב בפריה ורביה בעקרה וזקנה ולא מוקי ביש לה בנים ויש לומר דמסירוס ניחא ליה למפרך משום דאיכא למ"ד בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא:) כיון דקיימא פריה ורביה תו לא צריך:

6:2תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו - מכם קא דריש והא דאמר בחגיגה (דף יד:) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש בשאלתות דרב אחאי דהא חובת הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו"ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא והכא מכם דריש כדפי' ומה שמפרש בשאלתות דהא דאסר לשתות סמא דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואע"ג דקי"ל כר"ש דשרי היינו דוקא בשבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה ואין נראה לר"י דבכל התורה כולה קי"ל כר"ש דשרי כדמשמע לעיל בפ' המוציא (שבת פא:) דאמרי' דרבי יוחנן סבר כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס וכו' והיינו כרבי שמעון דשרי דבר שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד.) דשמואל סבר כר"ש בכל התורה כולה דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז דם בבכור דפסק שמואל התם כר"ש דשרי להקיז ופריך עד השתא לא אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין מותר דאמר רב חייא בר אשי כו' ואי יש חילוק בין שבת לדעלמא איצטריך התם שפיר לפסוק כר"ש אע"ג דכבר אשמעינן דבשבת הלכה כר"ש והכא אתיא אפילו לר' שמעון דפסיק רישיה הוא דודאי יסתרס בשתיי' כוס עיקרין:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא