מסכת שבת דף ק״ט

עמוד א

1לגיגית תקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג' פעמים א"ר יוחנן פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים תניא נמי הכי רבי יוסי אומר פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים

2ואמר מר עוקבא אמר שמואל עלין אין בהם משום רפואה אמר רב יוסף כוסברתא אין בה משום רפואה אמר רב ששת כשות אין בהן משום רפואה אמר רב יוסף כוסברתא אפילו לדידי קשה לי אמר רב ששת גרגירא אפילו לדידי מעלי ואמר מר עוקבא אמר שמואל כל מיני כשות שרו לבר מטרוזא

3אמר רב חסדא שריקא טויא שרי פיעפועי ביעי אסור דביתהו דזעירי עבדא ליה לחייא בר אשי ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ליה ואכל ואת לא אכלת זעירי לטעמיה דאמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אלמא כיון דמשתתי הכי לאו מידי קעביד הכא נמי כיון דמיתכיל הכי לאו מידי קעביד

4ואמר מר עוקבא מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש איבעיא להו חלא מאי אמר רב הלל לרב אשי כי הוינא בי רב כהנא אמרי חלא לא אמר רבא והני בני מחוזא כיון דמפנקי אפילו חמרא נמי מסי להו

5רבינא איקלע לבי רב אשי חזייה דדריכא ליה חמרא אגבא דכרעיה ויתיב קא צמית ליה בחלא אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הילל חלא לא א"ל גב היד וגב הרגל שאני

6איכא דאמרי חזייה דקא צמית ליה בחמרא אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא הני בני מחוזא כיון דמפנקי אפי' חמרא נמי מסי להו ומר נמי הא מפנק אמר ליה גב היד וגב הרגל שאני דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת

7ת"ר רוחצים במי גרר במי חמתן במי עסיא ובמי טבריא אבל לא בים הגדול ולא במי משרה ולא בימה של סדום

8ורמינהו רוחצים במי טבריא ובים הגדול אבל לא במי משרה ולא בימה של סדום קשיא ים הגדול אים הגדול

9א"ר יוחנן לא קשיא הא ר"מ הא ר' יהודה דתנן כל הימים כמקוה שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים דברי ר"מ ר' יהודה אומר ים הגדול כמקוה ולא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה

10רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת מתקיף לה רב נחמן בר יצחק

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1לגיגית - שמטילין בה שכר:

1:2תיקצץ - דלא תיגע קודם נטילת שחרית:

1:3יד - לעין מסמא קודם נטילה:

1:4יד - לאזן מחרשת:

1:5יד - לפה או לחוטם:

1:6מעלה פוליפוס - ריח החוטם והפה ול"נ דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה אלא משום דמביא לידי קרי ובמסכת נדה (דף יג:) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ תנייה נמי גבי הנך וכן יד לפי טבעת למשמש בה תדיר מביאתו לידי תחתוניות:

1:7בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה:

1:8ומקפדת - בנטילתו לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה ג' פעמים על ידיו:

1:9פוך - אם נותנו בעיניו:

1:10מעביר בת מלך - אם הזיקה לעיניו:

2:1עלין - כך שם העשב:

2:2אין בהם משום רפואה - באכילתו להאיר העינים דלא מסו:

2:3כוסברתא - אלייאנדר"א:

2:4אפילו לדידי - דמאור עינים אנא קשה לי לכאב העין אם אוכלנו:

2:5גרגירא - אורוג"א:

2:6אפילו לדידי - דמאור עינים אנא מעליא לי:

2:7כל מיני כשות שרי - למיכל בשבת כדתנן במתני' כל האוכלים אוכל אדם לרפואה דלא מוכחא מילתא:

2:8לבר מטרוזא - שאין אדם אוכל אלא לרפואה ומוכחא מלתא:

3:1שריקא טויא - לשרוק ולטוח שמן וביצים מגולגלין על הצלי כשהוא חם משחשכה שרי ובלבד שלא יהא רותח כדי לבשל ולא אמרינן דמי למתקן:

3:2פיעפועי ביעי - לטרוף ביצים מגולגלין בקערה:

3:3אסור - דמתחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה:

3:4עבדא ליה - שריקא טויא:

3:5לרבך - זעירי:

3:6משמרת - שמסננין בה שמרים:

3:7כיון דמשתתי הכי - שראוי לשתותו כמו שהוא בלא סינון:

3:8דמיתכיל הכי - בלא שירקא:

4:1שנגפה - שנכשלה ולקתה לשון פן תגוף (תהילים צ״א:י״ב) דם מגפתה (מכשירין פ"ו מ"ח):

4:2צומתה ביין - לשכך הדם:

4:3דמפנקי - מעונגין הן וכל דבר שהוא חזק קצת קשה לבשרן וצומתה:

5:1דדריכא ליה חמרא - חמור דרך לו על רגלו:

5:2שאני - שמכתו קשה ומסוכן ומחללין עליו את השבת:

7:1רוחצין במי גרר - ואע"פ שהן מלוחין קצת דרך לרחוץ בהן בחול ולא מוכחא מילתא דלרפואה היא:

7:2אבל לא בים הגדול - לקמן מפרש טעמא:

7:3ולא במי משרה - ששורין בו פשתן ואין דרך רחיצה בהן אלא לרפואה דמסו וכן בימה של סדום דמליח טובא ואין רוחצין בה אלא לרפואה ומוכחא מילתא:

9:1הא - דקתני רוחצים בים הגדול ר"מ היא דמשוי כל הימים כי הדדי ולא מפליג בין ים הגדול לשאר הימים:

9:2והא - דתני אין רוחצין רבי יהודה היא דמפליג בין ים הגדול לשאר ימים:

9:3כל הימים כמקוה - לכל תורת מקוה ואין להם תורת מעיין ומה בין מקוה למעיין המעיין כשר לטבילת זב והזאת צפור מצורע דמים חיים הן ולקדש מי חטאת דבכולהו מים חיים כתיב בזב כתיב (ויקרא ט״ו:י״ג) ורחץ בשרו במים חיים במצורע כתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים במי חטאת כתיב (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי ומטהר טמאים הטובלים במימיו כשהן זוחלין ומקלחים שהרי זה דרכו של מעיין כל עצמן זוחלין הן ומקוה שהן מים מכונסין אם הטביל במימיו דרך זחילתן במקום קטפרס אינה טבילה עד שיהא במקום אשבורן שלו קווין ועומדין והכי תניא בתורת כהנים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן זהו פירוש מטהר בזוחלין בכל מקום ואני לא שמעתיו כן ואין המקוה כשר לטבילת זב ולהזיית מצורע ולקדש מי חטאת וכל הימים כמקוה שהכתוב קראן מקוה:

9:4רבי יהודה אומר - לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית:

9:5ולא נאמר ימים - בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכים אל הים:

10:1רבי יוסי אומר כל הימים - וים הגדול תורת מעיין מים זוחלין עליהן לענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהן וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1עלין אין בהם משום רפואה - פי' בקונטרס דבאכילה מיירי ואין נראה לר"י אלא איירי להשים על העין דבהכי איירי כולה סוגיא ועוד אי באכילה מיירי היכי אסר רב ששת גרגירא כיון דמאכל בריאין הוא והתנן כל האוכלים אוכל אדם לרפואה:

2:2לדידי אפילו כוסברתא קשי לי - קשה לר"י א"כ אמאי איצטריך למימר רב יוסף כוסברתא אין בו משום רפואה כיון דמזקת לעינים כ"ש דלא מרפאה ואומר ר"י דה"ק אין בה משום רפואה כלומר יש שטועין וסבורין שיש בה רפואה ואין בה רפואה אלא מזקת לעינים ויכול להיות שמהנה אותו בשום ענין:

3:1שריקא טויא - פירש ר"ח מים שמסננים ממעי אבטיח ושותים כדי לשלשל ור"ל דמותר לסנן מים שבמעיין כדמסיק כיון דמיתכיל הכי לאו מידי קעביד אבל פעפועי ביעי אסור דלא מיתכיל בלא סינון שפיר והשתא אתי שפיר לפי' ר"ח דשייכא הא מלתא להכא דמיירי ברפואה:

7:1רוחצין במי גרר במי חמתן במי טבריא - והא דתנן בפ' חבית (לקמן שבת דף קמז.) הרוחץ במי מערה במי טבריא ודייק בגמרא דיעבד אין לכתחילה לא התם מיירי ברוחץ בגומא דדמיא למרחץ אבל בנהר מותר לכתחילה כדפרישית לעיל בפרק כירה (לעיל לט: ד"ת והא) ורבינו נסים כתב במגילת סתרים דהא דקתני הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא משום מי מערה אבל במי טבריא אפילו לכתחילה שרי ולא קתני במי טבריא אלא ללמד על מי מערה שהן חמין דומיא דמי טבריא וטעמא משום דמי טבריא מגולין אבל מערה מכוסה היא כדאמר בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף נ:) דמערה עבידא דמטללא ונפיש הבלא וחיישינן שמא יזיע ומש"ה לכתחילה לא:

9:1הא ר"מ והא רבי יהודה - תימה היכי מדמי הא פלוגתא לפלוגתא דלעיל דמיירי ברפואה:

10:1רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין - נראה לריב"א דטעמא משום דכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן והוי כזוחלין הלכך יש להם לטהר בזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינם נובעים הלכך מיסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה לענין שבת מי שמעת להו אלא אמר רב נחמן בר יצחק לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי

2במאי אוקימתא לבתרייתא דלא אישתהי אי דלא אישתהי אפילו במי משרה נמי דהתניא רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום ואף על פי שיש לו חטטים בראשו במה דברים אמורים שלא נשתהא אבל נשתהא אסור

3אלא ים הגדול אים הגדול לא קשיא הא ביפין שבו הא ברעים שבו מי משרה אמי משרה נמי לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי:

4מתני׳ אין אוכלין איזביון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברואה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה:

5גמ׳ אמר רב יוסף אזוב אברתה בר המג איזביון אברתה בר הינג עולא אמר מרוא חיורא עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה אייתו לקמיה מרוא חיורא אמר היינו אזוב דכתיב באורייתא רב פפי אמר שומשוק א"ר ירמיה מדיפתי כוותיה דרב פפי מסתברא דתנן מצות אזוב שלשה קלחין ובהן שלשה גבעולין ושומשוק הוא דמשתכחא הכי למאי אכלי ליה לקוקאיני במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא ממאי הויא מקימחא דשערי (במנא) דחליף עליה ארבעין יומין:

6אבל אוכל הוא את יועזר: מאי יועזר פותנק למאי אכלי לה לארקתא במאי אכלי לה בשבע תמרי חיוורתא ממאי הויא מאומצא ומיא אליבא ריקנא ומבישרא שמנא אליבא ריקנא ומבישרא דתורא אליבא ריקנא מאמגוזא אליבא ריקנא ומגירי דרוביא אליבא ריקנא ומשתי מיא אבתריה

7ואי לא ליבלע תחלי חיוורתא ואי לא ליתיב בתעניתא וליתי בישרא שמנא ולישדי אגומרי ולימיץ גרמא וליגמע חלא ואיכא דאמרי חלא לא משום דקשי לכבדא ואי לא לייתי גורדא דאסינתא דגרידא מעילאי לתתאי ולא מתתאי לעילאי דילמא נפקא איידי פומיה ולישלקה בשיכרא בי שיבבי ולמחר נסכרינון לנקבין דידיה ולישתי וכי מפני מפני אפשיחה דדקלא:

8ושותין אבוברואה: מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה למאי עבדי לה לגילויא ואי לא ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא ונישלוקינהו בהדי הדדי עד דקיימא אאנפקא ונישתי

9אימיה דרב אחדבוי בר אמי עבדה ליה לההוא גברא חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא שלקה ואישקיתיה ושגרא תנורא וגרפתיה ואותביתיה לבינתא בגוויה ונפק כהוצא ירקא

10רב אויא אמר רביעתא דחלבא מעיזא חיורתא רב הונא בר יהודה אמר לייתי אתרוגא חליתא ולחייקיה ולימלייה דובשא ולותבה בי מיללי דנורא וליכליה רבי חנינא אמר מי רגלים בני ארבעים יום ברזינא לזיבורא רביעאה לעקרבא פלגא ריבעא לגילויא ריבעא אפילו לכשפים מעלו אמר רבי יוחנן אניגרון ואבנגר ותירייקה מעלו בין לגילויא בין לכשפים

11האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא ולירהטיה תלתא מילי רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא אתא אליהו אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עוברא דחמרא חיורתא וליקרעיה ולותביה עילויה והני מילי דלא אישתכח טרפה ההוא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה - ומשום קרא:

1:2לענין שבת - דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו:

1:3הא דאישתהי - בגוייהו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין:

1:4הא דלא אישתהי - אלא רחץ ויצא מותר:

2:1בתרייתא - דקתני רוחצין בדלא אישתהי:

2:2חטטין - מאלנ"ץ:

2:3שלא נשתהי - בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא:

3:1ביפין - שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה:

3:2ברעים - אין רוחצין דמוכחא מלתא דלרפואה ותרוייהו בדאישתהי:

3:3מי המשרה אמי המשרה לא קשיא - הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא במי המשרה הא דאישתהי הא דלא אשתהי:

4:1מתני' איזביון - מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה:

4:2אבל אוכל הוא את יועזר - שהרבה אוכלין אותו כשהן בריאין:

4:3ממי דקלים - מפרש בגמרא:

4:4וכוס עיקרין - משקה שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים ובגמרא מפרש ליה:

4:5מפני שהן לירוקה - לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים:

4:6לצמאו - אם אינו חולה:

5:1גמ' אמר רב יוסף אזוב - דאורייתא שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא בר המג:

5:2איזביון - דמתניתין הוא שקורין אברתא בר הינג ויש מרבותי מפרשים בר המג שגדל במקום גמי בר הינג שגדל בין ההגים רונצ"ץ:

5:3עולא אמר - אזוב דאורייתא הוא מרוא חיורא בלע"ז שלוי"א:

5:4שומשוק - הוא אזוב דאורייתא:

5:5ג' קלחים - דאגודה כתיב ואין אגודה פחות מג':

5:6ובהן ג' גבעולין - בכל קלח ג' גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס:

5:7לקוקייני - תולעים שבבני מעים:

5:8דחליף עליה מ' יומי - משנטחן:

6:1פותנק - בלע"ז פולא"ל:

6:2לארקתא - תולעים שבכבד:

6:3ממאי הוי - החולי:

6:4מאומצא - בשר בגחלים:

6:5אליבא ריקנא - קודם אכילה:

6:6ומגירי דרובייא - לולבי תילתן כעין לולבי גפנים:

6:7רוביא - תילתן פינגרי:

6:8ומשתי מיא בתרייהו - האוכל אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו מים:

7:1ואי לא - אי לית ליה פותנק א"נ אכליה ולא איתסי:

7:2תחלי - שחלי כרישו"ן:

7:3לימוץ גרמא - יהא מוצץ אבר יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו:

7:4גורדא דאסינתא - קליפה גרודה מן הסנה:

7:5מעילאי לתתאי - שתהא גרודה מלמעלה למטה:

7:6דלמא נפק - התולעים:

7:7איידי פומיה - דרך פיו:

7:8בי שבבי - בין השמשות בחשכותא דשמשי. ל"א בי שבבי בבית אחד משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא קשה לו:

7:9נסכרינן לנקבים דיליה - יסתום נחיריו שלא יריח ל"א יסתום נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח המשקה מגופו:

7:10מפני אפשיחה - מקום שנפשח הדקל אישברנקי"ר:

8:1חוטרא יחידאה - עץ הגדל יחידי בלא ענף:

8:2לגילוייא - מי ששתה מים מגולין:

8:3חמשה כלילי - וורדין:

8:4כוסאתא דשיכרא - כוסות:

8:5עד דקיימי אאנפקא - שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נח:):

9:1ושגרא תנורא - הסיקה תנור:

9:2וגרפתיה - מגחלים שיצטנן קצת:

9:3ואותבה לבינתא בגויה - שישב עליה ולא יכוה:

9:4ונפק מיניה - הקיא הארס שבלע:

9:5הוצא - עלה של לולב:

10:1אתרוג חליתא - מתוק:

10:2ולחייקיה - לגויה יחקוק בתוכו חקק:

10:3וליתבה בי מיללי דנורא - מניחו ע"ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש:

10:4בני מ' יום - שעברו עליהם מ' יום. ל"א של תינוק בן מ' יום:

10:5רבעא - לוג:

10:6ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד ושמו ברזינא מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא:

10:7רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב:

10:8פלגא ריבעא לגילויא - חצי לוג:

10:9אניגרון ואבנגר ותירייקי - מים שנשלק בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא ותירייקי צרי:

11:2אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו:

11:3גובי - חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו"ץ בלע"ז:

11:4דטרקיה - נשכו:

11:5עוברא דחמרא חיוורתי - עובר הנמצא במעי חמורה לבנה:

11:6דלא אשתכח טרפה - האם:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

אין תוספות לעמוד זה.