מסכת נדרים דף נ״ה

עמוד א

1מתני׳ הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי רבי מאיר וחכ"א אינו אסור אלא בחמשת המינין רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק:

2גמ׳ למימרא דדגן כל דמידגן משמע מתיב רב יוסף (דברי הימים ב לא, ה) וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל [ראשית] דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב וגו' ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע מאי כפרוץ הדבר הרבו אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק:

3ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה וכו': אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין תניא נמי הכי שוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מה' המינין פשיטא מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קמשמע לן דלא משמע כל מילי

4מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל כו' אמר רבא תבואה לחוד תבואת שדה לחוד

5בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמיה דרב יוסף עללתא היכי מיקריא אמר רב יוסף מתניתין היא ושוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין א"ל אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין עללתא כל מילי משמע

6אהדרוהו לקמיה דרבא אמר הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי מי אמרינן כיון דפחתן לאו עללתא היא או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא היא אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף אמר וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן איקפד רב יוסף

7שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא אמר ליה הב לי דאמזיג ליה אנא יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא כי קא שתי אמר הדין מיזגא דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא אמר ליה הוא ניהו

8אמר ליה לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא מאי דכתיב (במדבר כא, יח) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות

9א"ל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו שנאמר (במדבר כא, כ) ומבמות הגיא ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנאמר (במדבר כא, כ) ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' אלא מחמשת מינין - חטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת שועל:

1:2רבי מאיר אומר בו' - בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת מינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמידגן משמע דבר שעושין ממנו כר ופול המצרי יבש עושין ממנו כרי ולהכי אסור:

2:1גמ' למימרא דדגן - דכתיב בקרא כל מין דמידגן משמע וחייב במעשר מן התורה ואפי' משאר מינין מדקתני הנודר מן הדגן אסור בכל:

2:2וכפרוץ הדבר - כלומר קיבלו עליהם תקנתא של חזקיהו לעשר הכל כדכתיב הרבו בני ישראל וגו' אי אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא מחמשת מינין היינו דאתא קרא למימר הרבו בני ישראל דאפי' דבר שלא נתחייב במעשר מן התורה כגון שאר מיני דמידגני היו מעשרים כדי להחזיק בתקנה אלא אי אמרת דגן כל מיני דמידגן משמע מאי וכפרוץ הדבר הרבו כלומר מה הוסיפו על מה שכתוב בתורה:

2:3אמר אביי - כל דמידגן משמע ומאי וכפרוץ הדבר הרבו לאיתויי פירות האילן וירק דהרבו בו בני ישראל ליתן מהן מעשר דמדאורייתא לא מחייב במעשר אלא מידי דמידגן דלא משמע אלא מחמשת מינין:

4:1ותבואת השדה לרוב - אלמא דתבואה משמע כל מילי דהא דכתיב ותבואת השדה לאו מחמשת מינין דאיקרו תבואה: תבואה סתם לא משמע אלא מחמשת מינין תבואת השדה משמע כל מידי הגדל מן השדה:

5:1פקיד - צוה בצוואתו:

5:2היכי מיקריא - כלומר ממה אגבה אותו ממון:

5:3אלא מחמשת מינין - ואינו גובה אלא מחמשת מינין:

5:4עללתא - משמע כל מילי שעולה ומשבח ואפי' משאר פירות שמשבחין צוה לגבות מהן:

6:1אהדרוה לקמיה דרבא - לאותה תשובה:

6:2שכר בתים ושכר ספינות - גובה מהן או לא:

6:3מי אמרינן כיון דפחתן - שמתחסרין כל זמן שמתיישנין:

6:4לאו עללתא - מיקרו שאין עולה ומשביח ולא גבי מינייהו:

6:5או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו - שעל יד על יד מתחסר ואינו ניכר פחיתותו להדיא והואיל ונוטל הימנו שכר עולה ומשביח הוי ויהבו ליה מההוא אגרא:

6:6אמרוה קמיה דרב יוסף - הא דאמר רבא דהא לא מיבעיא ליה דעללתא כל מידי משמע:

7:1דמי למזיגא דרבא - שכשהיה רבא לומד לפניו היה מוזג לו בענין זה:

8:1לא תיתיב אכרעך כו' - לפי שהגיס לבו שאל לו מקרא זה כדי להשפיל דעתו:

9:1כמדבר שהוא מופקר לכל - מלמד תורה בחנם לכל:

9:2נחליאל - נעשית לו התורה כמו נחלה:

9:3ששוקעין אותו בארץ - כמו המשקוף:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1מתניתין אסור בפול המצרי - דכל מידי דאידגן שמעמידין אותו בכרי נקרא דגן:

2:1וכפרוץ הדבר - פסוק הוא בדברי הימים שתיקן חזקיהו שיביאו המעשרות לאוצר לבית המקדש וכפרוץ תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב כל תבואת שדה לרוב ואי דגן כל מילי דאידגן משמע ל"ל למיכתב כל תבואת שדה ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא ה' מינין מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי דאי בלשון ב"א משמע כל מידי דמדגן ההוא נמי משמע כל מילי:

3:1הכל מודים - אפילו רבנן שאין אסור אלא מה' מינין:

4:1מתיב רב יוסף - וה"ה לרבי מאיר דמתני' מותיב ואמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק:

4:2תבואת שדה לחוד - דודאי משמע כל מילי:

5:1עללתא - כל מין דמידגן משמע:

6:1הא לא מיבעיא ליה - דכל פירות איקרי עללתא כל דבר אוכלין מקרי עללתא וכן שאר נכסים דעללתא מידי דהוא בעין משמע כי קמיבעיא ליה שכר בתים שכר ספינות מי אמרינן כיון דבתים וספינות פוחתים בכל יום ומשתנים לאו בכלל עללתא דעללתא משמע מידי דמשבח ולא מידי דפוחת:

6:2או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהו - פי' שפוחתין מעט מעט ולזמן מרובה ה"ל [מידי] דמשבח ואיקרי שפיר עללתא:

9:1שיהא מופקר לכל - שיהיה מלמד תורה לכל:

9:2ששוקפין - לשון איסקופה הנדרסת:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1שנאמר (ישעיהו מ, ד) כל גיא ינשא

2תניא הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש ומותר בלח ומותר באורז בחילקא בטרגיס ובטיסני הנודר מן פירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן

3הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן

4ורמינהי על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו ותניא על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו אמר אביי מירבא רבו מארעא מינק מאוירא ינקי ולא מארעא והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ תני על דבר שאין יונק מן הארץ:

5מתני׳ הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר הפשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן

6ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו:

7גמ׳ תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובפסקיא ובסקורטיא ובקטבליא ואנפליא ופליניא ומכנסים וכובע מאי איסקורטי אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא

8תניא יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים הרועים יוצאין בשקים ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:

9ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר כו': תניא כיצד א"ר יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

2:1חילקא - חטה שנחלקת לשנים:

2:2טרגיס - לשלשה:

2:3טיסני - לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה:

2:4אסור בכולן - דכולן גידולי שנה נינהו:

3:1מותר בכמהין ופטריות - שגדלין נמי על העצים:

3:2אסור בכולן - דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו:

4:1זומית - שלמור"א בלע"ז:

4:2אומר שהכל נ"ב - מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו:

4:3מאוירא ינקי - שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ:

4:4והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ - והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא:

4:5שאין יונק - דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי:

5:1מתני' חמילה - כעין יריעה היא:

5:2קונם צמר עולה כו' - משמע מלבוש של צמר:

5:3באניצי פשתן - דדייק ולא נפיץ:

6:1טעון צמר ופשתן והזיע - מחמת המשוי:

6:2והיה ריחו קשה וכו':

6:3ואסור להפשילן לאחוריו - לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות:

7:1גמ' פונדא - אזור חלול שחוגרין בו:

7:2פסקיא - פיישול"א:

7:3אסקורטיא - מפרש לקמן:

7:4קטבליא - מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא:

7:5אנפליא - הוש"ש בלע"ז של עור:

7:6פליניא - סינר:

7:7כיתונא דצלא - מלבוש של עור:

8:1סגוס עבה - מין שק הוא עבה טפי מיריעה:

8:2יוצאין בשבת -בכל אלו דברים:

8:3אבל לא בתיבה - שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי:

9:1ומותר לטעון - שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש:

9:2והזיע - מכובד משוי:

9:3ואסור לטעון - שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1חילקא - חטין כתושין חלוקין לשנים:

2:2טרגיס - חד לתלתא:

2:3טיסני - חד לארבעה:

2:4אסור בכולן - דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן:

4:1[מירבא רבו מארעא] - כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה:

5:1שק יריעה וחמילה - אינן בגדים הם:

5:2מותר להתכסות בגיזי צמר - שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג:

6:1הכל לפי הנודר - פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר:

6:2היה טעון - פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות:

6:3מותר להתכסות - שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער:

6:4רוחו קצרה - שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה:

7:1פונדא - אבנט חלול וככסות דמי:

7:2פסקיא - פייש"א:

7:3אנפליא - קלצו"ן:

7:4כיתונא דצלא - פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים:

8:1אבל לא בתיבה - קטנה שעל ראשו דמשוי הוא:

9:1והזיע - מחמת כובד משאו וה"ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא