מסכת נדרים דף נ״ד

עמוד א

1מתני׳ הנודר מן הירק מותר בדלועין ורבי עקיבא אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין

2אמר להם כן הדבר או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קיטנית אלא שהדלועין בכלל ירק וקיטנית אינו בכלל ירק ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש:

3גמ׳ הנודר מן הירק כו': והא מן ירק נדר אמר עולא באומר ירקי קדירה עלי ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר באומר ירק המתבשל בקדרה עלי

4במאי קא מיפלגי רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה לאו מיניה הוא ורבי עקיבא סבר כל מילתא דמימליך שליחא עלה מיניה הוא אמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה

5תנן התם השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל

6מאן תנא אמר רב חסדא מתניתין דלא כרבי עקיבא דתנן כיצד אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד תן כבד ונתן להם בשר השליח מעל ואי רבי עקיבא הא א"ר עקיבא כל מילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא למעול בעל הבית ולא למעול שליח

7אמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1מתני' הנודר מן הירק וכו' ורבי עקיבא אוסר - דקסבר דילועין בכלל ירק:

1:2אלא דילועין - מכלל דלאו מיניה הוא:

2:1לא מצאתי אלא קיטנית - בתמיה כלומר להכי לא קאמר ליה אלא די דילועין מכלל דדילועין מיניה הוא ולא מין קיטנית:

2:2פול המצרי לח - הוי מין ירק:

2:3ומותר ביבש - שהוא מין דגן:

3:1גמ' אמאי אוסר ר"ע הא מן ירק נדר - ודילועין לא איקרי ירק:

3:2ירקי קדרה עלי - ודילועין בכלל ירקי קדרה הן שהרי מתבשלין בקדרה:

3:3ודילמא - האי דקאמר ירקי קדרה עלי ירק הנאכל בקדרה עלי קאמר כגון שומים ובצלים שהן נאכלים בקדרה שנותנין אותן בקדרה כדי ליתן טעם בתבשיל:

3:4באומר ירק המתבשל בקדרה - דדילועין נמי הן מתבשלין בקדרה ונותנין אותן בשביל תבשיל אבל שומין אין נותנין אותן אלא בשביל טעם ולהכי ר"ע אוסר:

4:1דצריך שלוחא לאימלוכי עליה - כגון דילועין כי אמר לשלוחו קח לי ירק אינו מביא לו דילועין אלא אומר לו לא מצאתי אלא דילועין ומימליך עליה וקאמר ליה דרוצה אתה שאביא לך דילועין וכהאי גוונא לאו מיניה לפיכך כי נדר בירק מותר בדילועין:

4:2ורבי עקיבא סבר כו' - מדקאמר ליה לא מצאתי אלא דילועין ולא אמר לא מצאתי אלא קיטנית אלמא דילועין מין ירק הוא:

4:3מודה רבי עקיבא - אע"ג דאוסר בדילועין אם אכל דילועין אינו לוקה דקסבר ליכא מלקות דלא יחל דברו הואיל וצריך לאימלוכי ביה עלה:

6:1מתניתין - דמעילה דשליח מעל דלא כר"ע דקתני סיפא לא עשה שליחותו שליח מעל:

6:2אמר לשלוחו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד שליח מעל - דלא עשה שליחותו דאין כבד בכלל בשר:

6:3ואי ר"ע - הא אמר כבד בכלל בשר הוי דמילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא וה"נ אע"ג דלא אימליך השתא אורחיה הוא לאימלוכי דכי אמר לו תן בשר לאורחין ולא היה לו בשר אלא כבד דרכו לומר אין לי אלא כבד וכמאן דמימליך דמי:

6:4למעול בעל הבית - דהא עשה שליחותו:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

1:1מתני' הנודר מן הירק אסור בדילועין - והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין - ואין לוקחם מיד אלמא לא קרי להו אינשי ירק:

2:1אמר להם כך הדבר - כלומר משם אני מביא ראיה:

2:2אסור בפול המצרי - דלכולי עלמא הוי בכלל ירק:

2:3ומותר ביבש - דלא מיקרי ירק:

3:1והא מן ירק נדר - ולמה אסור בדלועין שהם פירי:

3:2באומר ירקי קדירה עלי - כשדרכם לבשלם והני דרכם לבשלם:

3:3ודלמא ירק הנאכל בקדירה קאמר - כגון שומין ובצלים שהוא נאכל בקדירה כגון ליתן טעם בתבשיל:

3:4באומר ירק המתבשל בקדירה - מפני שהוא קשה וקסבר ר"ע דלועין בכלל ירק המתבשלים בקדירה:

4:1וצריך לאימלוכי - דאין לוקח אותן בסתם (כיון) [עד] דאימליך עליה:

4:2מודה הוא לענין מלקות - בל יחל שאינו לוקה דמספקא ליה אי דלועין בכלל ירק ומספיקא [לא] אמר למילקיה:

5:1תנן התם - פרק בתרא דמעילה (דף כ.):

5:2בעה"ב מעל - דגמרינן חטא חטא מתרומה מה התם ע"י שליח אף הכא ע"י שליח אע"ג דבעלמא אין שליח לדבר עבירה:

6:1ונתן להם כבד - דכבד לאו מין בשר וכי אמר לשלוחו קח לי בשר ולא מצא אלא כבד לא מימליך עליה וכששולחו לבקש בשר אינו חוזר ואומר לא מצאתי אלא כבד אלא אומר לא מצאתי בשר כלל:

6:2מיניה הוא - ועשה שליחותו ולמעול בעה"ב וקשה דרבי עקיבא מודה דאין לוקה דמספקא ליה אי מידי דמימליך עליה מיניה הוא ונראה דלא קשה כלל דדוקא בדלועין דלאו ירק הוא אלא פירי מספקא ליה אבל במידי אחרינא פשיטא ליה דמימליך עליה ומיניה הוא וי"מ דהיינו הא דמשני מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי ביה ומן הדין הוא דאינו מינו ולהחמיר אר"ע [דמינו הוא] אבל לא למעול דהאמר לעיל שאינו לוקה ול"נ דא"כ שליח אמאי מעל כיון דמספקא ליה אם מינו [הוי או] אינו מינו א"כ עשה שליחותו ולכ"נ דודאי הפירוש כך הוא מי לא מודה ר"ע דצריך לימלוכי ביה דבסתם אין השליח לוקח אם אין שואל למשלח אם יחפוץ הילכך במעילה כיון דשליח לא נמלך לא הוי עשה שליחותו ולכך מעל השליח כי נמי הוי מינו לגמרי וקושיא דלמעול בעה"ב נתרץ בע"ה כמו שפירשתי והר"ם היה אומר דלמעול בעל הבית לאו דוקא אלא כלומר לא ימעול שליח וכדפרישית דשמא עשה שליחותו ומשני לא מודה דצריך לאימלוכי כדפרישית:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי איתמר שמעתא קמיה דרבא אמר להון שפיר אמר נחמני

2מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רבן שמעון בן גמליאל היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים

3רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים וכן היה רשב"ג אומר קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר אינש אוכליהן כבשר לענין זביני לאו בר אינש

4מ"ש בשר עוף לתנא קמא דאסיר דעביד שליחא דמימליך עליה בשר דגים נמי עביד שליחא דאי לא משכח בישרא מימליך עליה דאמר אי לא משכחנא בישרא אייתי דגים וליתסרו

5אמר אביי כגון שהקיז דם דלא אכיל דגים אי הכי אפילו עופות נמי לא אכיל דאמר שמואל דמסוכר ואכיל בישרא דצפרא פרח לביה כצפרא ותניא אין מקיזין לא על דגים ולא על עופות ולא על בשר מליח ותניא הקיז דם לא יאכל לא חלב ולא גבינה ולא ביצים ולא שחליים ולא עופות ולא בשר מליח שאני עופות דאפשר על ידי שליקה

6אביי אמר כגון דכייבין ליה עיניה דדגים קשין לעינים אי הכי אכיל דגים דהא אמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים ההוא סוף אוכלא:

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1תריץ מי לא מודה ר"ע דצריך אימלוכי - שליח בבעל הבית ואע"ג דס"ל דמיניה הוא במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר שליח לבעל הבית רוצה אתה שאתן להם כבד וכיון דלא מימליך לא עשה שליחותו ופשע ושליח מעל אע"ג דסבר דמין בשר הוי:

1:2לשמעתא - האי תירוצא דקא מתרץ אביי:

2:1בכל מיני בשר - בין בהמה ובין חיה:

2:2אסור בראש וכו' - דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד:

3:1רבן שמעון אומר מותר בראש וכו' - דקסבר לאו מינא דבשר הם אבל בקרביים הכל מודו דמין בשר הוו הואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב והיינו דפליג עליה דר"ע דקא סבר כבד לאו מין בשר ור"ע סבר מיניה הוא:

3:2וכן היה רבי שמעון אומר - שמעתא אחריתי קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר נש הוא ואמרינן למאי הלכתא קרביים לאו בשר הוו הא אמרינן לעיל גבי נדרים אסור בכל מיני בשר ולא הוציא קרביים וקא מתרץ דהאי אוכליהן לאו בר נש לענין זביני שהקונה קרביים בדמי בשר שיכול לקנות הבשר וקונה קרביים לאו בר נש הוא דבטלה דעתו אצל בני אדם:

4:1דעביד שליח דמימליך עליה - דכי לא משכח בישרא מימליך עליה דבעל הבית ואמר לא משכחנא בישרא אלא בשר עוף ולהכי אסור דמיניה הוא:

4:2דגים גמי כו' וליתסרי - ואמאי מותר בבשר דגים:

5:1כגון שהקיז דם - בשעת הנדר דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא לא נדר אדעתא דדגים ולא ממליך עליה כלל:

5:2אפי' דעופות נמי כו' - דלאו אדעתא דעופות נדר ולא מימליך עליה הוא וכיון דלא אכיל עופות השתא לישתרי:

5:3שאני עופות - שאפשר להו בתקנתא להקזה דאפשר לאכלן ע"י שליקה - אע"פ שהקיז דם ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור:

6:1כגון דכייבין ליה עיניה - בשעת הנדר:

6:2דדגים קשין לעינים - וכל מילי דלא הוה מצי למיכל לא נדר אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל ולהכי אדגים שרי ומן העופות אסור:

6:3נו"ן סמ"ך עי"ן כו' בסוף אוכלא - בסוף החולי שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו דהתם סם טוב לכאב העינים והאי דקא תני דגים קשים לעינים בתחלת אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1אסור בראש וברגלים - דסבר רבי עקיבא דכל מאי דמימליך הוי מיניה:

3:1מותר בראש - דסבר כתנא קמא דרבי עקיבא דמימליך לא תוי מינו:

3:2לענין זביני [לאו איניש הוא] - דשביק בשר וזבין קרביים:

5:1שהקיז דם - דקשיא לו הילכך מותר בדגים וחגבים:

5:2עופות נמי אין דרכם למיכל - ואמאי אסור בעופות:

5:3שאני עופות דאפשר ע"י שליקה - והא דאמר שמואל פרח לבו היינו ע"י צלי אבל דגים בין שלוק בין צלי קשה להקזה:

6:1סוף אוכלא - סוף החולי:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא