מסכת מנחות דף צ׳

1אי לא חזו לעולת חובה קרבי לעולת נדבה אלא הכא אי לא מוקמית ליה במילתיה אשם נדבה מי איכא

2תניא כוותיה דרבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זו עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להתירו:

3מתני׳ כל מדות שבמקדש היו נגדשות חוץ משל כהן גדול שהיה גודשה לתוכה

4מדת הלח בירוציהן קדש ומדת היבש בירוציהן חול

5רבי עקיבא אומר מדת הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש מדת היבש חול לפיכך בירוציהן חול רבי יוסי אומר לא משום זה אלא שהלח נעקר והיבש אינו נעקר:

6גמ׳ מני אי רבי מאיר חד גדוש הוה אי רבנן חדא ומחוק הוה

7אמר רב חסדא לעולם רבי מאיר ומאי כל מדות כל מדידות:

8מדת הלח בירוציהן קדש: במאי קא מיפלגי

9תנא קמא סבר מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ

10ורבי עקיבא סבר מדת הלח נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש לא נמשחה כל עיקר

11ורבי יוסי סבר אידי ואידי נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ והכא היינו טעמא דלח נעקר ומגווה דמנא קא אתי והיבש אינו נעקר

12וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך קא מכוין

13אמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת רבינא אמר לעולם אימא לך כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול

14מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה שאפילו הוא על שלחן ימים רבים אין בכך כלום

15ואמאי התם נמי לימא גזירה שמא יאמרו מפקידין בכלי שרת

16פנים אחוץ קא רמית פנים לאו כולי עלמא ידעי חוץ כולי עלמא ידעי

17תנן התם מותר נסכים לקיץ המזבח

18מאי מותר נסכים

19רבי חייא בר יוסף אמר בירוצי מדות ר' יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו בשלש יספק מארבע

1משלש ועמדו מארבע מספק מארבע שיד הקדש על העליונה

2תניא כוותיה דרבי חייא בר יוסף תניא כוותיה דרבי יוחנן

3תניא כוותיה דרבי חייא בר יוסף בירוצי מידות הללו מה היו עושין בהן אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן את המזבח וקיץ זה מהו עולות הבשר לשם ועורות לכהנים

4תניא כוותיה דרבי יוחנן המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש מספק מארבע משלש ועמדו מארבע מספק מארבע שיד הקדש על העליונה וזהו ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח:

5מתני׳ כל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים:

6גמ׳ תנו רבנן

7(במדבר טו, ג) ועשיתם אשה לה' יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים אפילו מנחה תלמוד לומר (במדבר טו, ג) עולה שלמים מנין תלמוד לומר זבח תודה מנין תלמוד לאמר או זבח

8יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם תלמוד לומר (במדבר טו, ג) לפלא נדר או בנדבה בא בנדר ונדבה טעון נסכים שאינו בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים

9משמע להוציא את אלו אוציא את חובות הבאות מחמת הרגל ברגל ומאי נינהו עולות ראייה ושלמי חגיגה תלמוד לאמר (במדבר טו, ג) או במועדיכם כל הבא במועדיכם טעון נסכים

10משמע להביא את אלו אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל תלמוד לומר (במדבר טו, ח) וכי תעשה בן בקר

11בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה

12(במדבר טו, ג) לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן מה תלמוד לאמר לפי שנאמר עולה שומע אני אפילו עולת העוף במשמע תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן דברי ר' יאשיה

13רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח אם כן מה תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן לפי שנאמר (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם תלמוד לאמר מן הבקר או מן הצאן רצה אחד מביא רצה שנים מביא

14ורבי יונתן למה לי קרא האמר עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

15איצטריך סלקא דעתך אמינא