מסכת חולין דף נ״ב

עמוד א

1חול הדק לא חיישינן חול הגס חיישינן אבק דרכים חיישינן תיבנא ועביד בזגא חיישינן לא עביד בזגא לא חיישינן

2חיטי וכל דמינייהו חיישינן שערי וכל דמינייהו חיישינן כל מיני קטניות אין בהם משום ריסוקי אברים לבר מן רוביא חימצי אין בו משום ריסוק אברים חפצי יש בו משום ריסוק אברים כללא דמלתא כל מידי דמשריק אין בו משום ריסוק אברים לא משריק יש בו משום ריסוק אברים

3דבוק רב אשי שרי אמימר אסר בחד גפא דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בתרי גפי מאן דאסר אמר לך היכי ניקום ומאן דשרי אמר לך אפשר דניקום אעיקבי דגפי

4ואיכא דאמרי בתרי גפי כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחד גפא מאן דשרי אמר לך אפשר דפרח בחד גפא ומאן דאסר כיון דבהאי לא מצי פרח בהאי נמי לא מצי פרח והילכתא בתרי גפי אסיר בחד גפא שרי:

5נשתברו רוב צלעותיה: תנו רבנן אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן

6אמר זעירי ומחציין כלפי שדרה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ובצלעות גדולות שיש בהן מוח

7אמר עולא בן זכאי אמר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין רבי יוחנן אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין

8אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת מהו אמר להו גיסטרא קאמריתו

9והא רב נמי גיסטרא קאמר כי קאמר רב צלע בלא חוליא

10והא צלע וחוליא קאמר צלע וחצי חוליא

11מכלל דרב כהנא ורב אסי צלע בלא חוליא אמרי ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא בן זכאי אמר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין

12אמר לך התם זה שלא כנגד זה הכא זה כנגד זה

13והאמר רבי יוחנן ברוב שני צדדין וברוב שני צדדין אי אפשר דלא קיימא חד מינייהו זה כנגד זה

14התם בוכנא בלא אסיתא הכא בוכנא ואסיתא

15אי הכי היינו דרב לא שמיע להו דרב

16וליבעו מיניה כדרב סברי ליבעי מיניה חדא דפריש לן תרתי דאי בעינן מיניה חדא הניחא אי אמר לן טרפה כל שכן תרתי אי אמר לן כשרה אכתי תרתי קא מיבעיא לן

17אי הכי השתא נמי דקא בעי מיניה תרתי הניחא אי אמר להו כשרה כל שכן חדא ואי אמר להו טרפה אכתי חדא מיבעיא להו

18סברי אם כן מירתח קא רתח חדא טרפה תרתי מיבעיא

19והא קא אמרי ליה ולא רתח כיון דקאמר להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחיה

20אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה וגולגולת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובו טרפה

21נעקרה צלע מעיקרה טרפה ורמינהו

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1חול הדק לא חיישינן - דמישתריק ואינו נכבש לעולם:

1:2חול הגס - אבנים גדולות שבו מרסקין העוף כשנופל עליהם:

1:3אבק דרכים - גם הוא נכבש ונעשה קשה:

1:4תיבנא - אישתרי"ם בלע"ז. תבן של חטים ושעורים:

1:5בזגא - חבילה:

2:1חיטי וכל דמינייהו - כגון שיפון שהוא קשה חיישינן אם נפל עליהם:

2:2כל מיני קטנית - לא חיישינן משום דמישתרקי מהדדי ואינם נכבשים יחד:

2:3רוביא - תלתן:

2:4חימצי - פישל"ש מחליקין הן ואינן נכבשים:

2:5חיפצי - צידרו"ש ואינן עגולין ולא מישתרקי:

2:6כל דמישתריק - מחליק זה מזה ואינן נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט והולך ואין כאן חבט:

3:1דבוק - גלו"ד בלע"ז וטחין אותו בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ:

3:2בחד גפא - שלא נדבק אלא בגף אחת ופורח בשניה:

3:3היכי ניקום - במה יהא יכול להקים ולישא את עצמו הלכך כשנופל נחבט בנפילה גמורה:

3:4אעיקבי דגפא - במקצת הוא נושא את עצמו בעקבי הגפיים והוא ראש הכנף מקום שחותכין הכנף מן האווז:

4:1בתרי גפי אסור - אלא אם כן עמד והלך. כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא:

5:1כ"ב צלעות גדולים שיש בהן מוח יש לה לבהמה י"א מכאן וי"א מכאן ורוב שלהן הוי י"ב:

5:2ה"ג או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן:

6:1ומחציין כלפי שדרה - ובעינן שיהו נשברות אותן י"ב צלעות מחציין כלפי שדרה לפי ששם חיותה ולא מחציה ולצד החזה:

7:1בר זכאי - לא ידענא מנו:

7:2נעקרו ברוב צד אחד - כיון שנעקרו שש מהם דהיינו רוב צד אחד טרפה אבל בנשתברו לא מיטרפא אלא בי"ב דהיינו רוב שני צדדין:

8:1וחוליא עמה - ואפילו החוט קיים:

8:2אמרי ליה - בעו מיניה נעקרה צלע מכאן וצלע כנגדה וחוליא קיימת מהו:

8:3גיסטרא קאמריתו - בתמיה. בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים הא נבלה נמי היא כדאמר בפ"ק (לעיל חולין דף כא.):

9:1והא רב נמי גיסטרא קאמר - דכיון דנעקר צלע וחוליא עמה הרי צלע שכנגדו נשמטת ונפלה וקרי לה רב טרפה:

10:1וחצי חוליא - והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא קיימת:

11:1מכלל דרב כהנא ורב אסי - צלע מכאן וצלע מכאן וכל החוליא קיימת בעו מיניה דאי צלע וקצת חוליא הא שמעינן ליה דאמר דאפילו בחדא מיטרפא ואינהו בעו תרתי אלא ודאי צלע בלא חוליא קבעו מיניה:

11:2ואמר להו - איהו עלה גיסטרא קאמריתו דאפילו נבלה נמי הויא בתמיה:

11:3ואמר עולא וכו' - אלמא רובו בעינן למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מקריא נבלה:

13:1ולרבי יוחנן - דאמר אף נעקרו לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני צדדין וכי מיעקרו שש מימין ושש משמאל ואפילו אלו לצד הצואר ואלו לצד האליה אי אפשר דלא הוי אמצעית זה כנגד זה ואפילו הכי בעיא רובא למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מיקריא נבלה דבשלמא מעיקרא הוה ס"ד דרב צלע וכולה חוליא קאמר ואינהו בעו מיניה צלע וקצת חוליא מכאן וכן מכאן ואמצעיתה של חוליא קיימת אבל השתא דאוקמת דרב צלע וחצי חוליא קאמר ואינהו על כרחך צלע בלא חוליא קבעו ליה וקאמר להו עלה גיסטרא קאמריתו קשיא לן הא דרבי יוחנן ומשני התם רב כהנא ורב אסי:

14:1בוכנא ואסיתא - כלומר צלע וקצת חוליא ורבי יוחנן צלע בלא חוליא:

14:2אסיתא - חור שבחוליא שהצלע תחוב בו היינו בחצי חוליא:

15:1אי הכי - דרב כהנא ורב אסי צלע וקצת חוליא אמרי היינו דרב הא שמעינן ליה דבחדא נמי טריף ומאי תיבעי להו בתרתי:

16:1וליבעו מיניה כרב - בחדא דהא חדא אכתי לא קאמר להו ותרתי קבעו מיניה:

18:1סברי אם כן מירתח קא רתח - ממהדורי דרב מצינן למפשט מאי דינא דחדא דאי מהדר לן כשרה כל שכן חדא ואי מהדר לן טרפה בלא ריתחא פשטינן מינה דבחדא סבירא ליה כשרה דאי סבירא ליה בחדא נמי טרפה כי בעינן בתרתי מהדר לן בריתחא למימר השתא בחדא טרפה תרתי מיבעיא לכו אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא למימר השתא בתרתי כשרה דלא איכפת ליה אי תיסק אדעתין דבתרתי טרפה:

19:1והא - בעו מיניה בתרתי וסבירא ליה דבחדא נמי טרפה כדאמר רב לעיל נעקרה צלע וחוליא עמה ואוקימנא חצי חוליא ואפילו הכי לא אהדר להו בריתחא דנפשוט מינה לעקירת חדא:

19:2כיון דקאמר להו גיסטרא קאמריתו - בתמיה היינו ריתחיה דהכי קאמר להו הא לא איבעי לכו למיבעי דנבלה נמי הויא אלא בחדא טרפה:

20:1מעיקרה - אפילו בלא אסיתא:

20:2נחבסה - מינציר"א ולא נפחתה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

2:1קטניות אין בהן משום ריסוק אברים כו' - אית ספרים דגרסי בתר הכי חמצי אין בהם משום ריסוק אברים חפצי יש בהם משום ריסוק אברים וכן לגרסת הקונטרס משמע דלא הוו בכלל קטנית וי"ל דקטנית מיירי בדברים דקים כמו עדשים ואורז ודוחן:

9:1והא רב נמי גיסטרא קאמר - מעיקרא הויא אתי ליה דרב שפיר דדלמא לא חשיב גיסטרא אבל כיון דחשיב ההוא דרב כהנא נבלה משום גיסטרא דידיה נמי נבלה היא:

15:1אי הכי היינו דרב - לאו דרב ממש דההיא דרב לאו גיסטרא הוא ודידהו הוי גיסטרא ונבלה אלא כלומר מרב הוה להו למפשט דהא עדיפא מדרב:

18:1סברי מרתח רתח - אבל אי בעו מיניה חדא אפילו אי מכשר בתרתי לא רתח במה שבאים להחמיר ובסוף פרק שני דזבחים (דף ל:) אין מתיישב כמו בכאן גבי הא דבעי מיניה לוי מרבי כזית למחר בחוץ לרבי יהודה מאי:

21:1נעקרה צלע טרפה - פירש בקונטרס אפילו בלא אסיתא ור"ת מפרש עם האסיתא דהא משמע לעיל צלע בלא חוליא ליכא מאן דטריף עד דאיכא רוב צלעות דפריך לרב כהנא ולרב אסי מעולא בר רבי זכאי ומרבי יוחנן:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

עמוד ב

1כמה חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה

2הכא צלע בלא חוליא התם חוליא בלא צלע

3בשלמא צלע בלא חוליא משכחת לה אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בשילהי כפלי

4מתקיף לה רב אושעיא ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אמר ליה רב כי איתשיל לענין טומאה איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא:

5וגולגולת שנחבסה ברובה: בעי רבי ירמיה רוב גובהה או רוב היקיפה תיקו:

6ובשר החופה רוב הכרס ברובו: בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נטול

7תפשוט ליה מדתנן כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא כל הכרס כולו זו היא כרס הפנימי ואי זהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס

8מידי הוא טעמא אלא לשמואל (הכי אמר) רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל מקום שאין בו מילת:

9ודרוסת הזאב: אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה

10למעוטי מאי אילימא למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב וכי תימא הא קא משמע לן דזאב בגסה נמי דריס והא תנן רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה

11וכי תימא רבי יהודה מפלג פליג והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים

12גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לעולם למעוטי חתול מהו דתימא אורחא דמלתא קתני קא משמע לן

13אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות מיתיבי דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אבל דרוסה לית להו

14ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ הא לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים

15מכל מקום לרב חסדא קשיא הוא דאמר כי האי תנא דתניא בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה אלא במקום שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה

16ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואשתכח עלה חמשה קורטי דמא

17הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה

18איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דרוסה

19ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא

20בעא מיניה רב כהנא מרב

Wikisource Talmud Bavli · CC BY-SA · הטקסט התקבל דרך ספריא

רש"י

1:1כמה חסרון בשדרה - ולא תטמא באהל בלא בשר:

1:2וכן לטרפה - דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:

3:1בשילהי כפלי - יש חוליות הרבה שאין שם צלעות:

4:1ולתנייה גבי קולי בית שמאי - אי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:

4:2כי איתשיל - חסרון שדרה בבית המדרש:

4:3לענין - טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:

5:1רוב גובהה - מן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול מרוב גובהה:

6:1ברוב קרוע - וכ"ש ברוב נטולה:

6:2או ברוב נטול - שניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא:

7:1תפשוט - דברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה:

8:1מידי הוא טעמא - הא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול:

8:2אלא לשמואל - דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:

9:1מן הזאב ולמעלה - הוי דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות:

9:2ובעופות - הנדרסין:

9:3מן הנץ ולמעלה - יש לו כח לדרוס עוף חברו:

10:1וכי תימא - אי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה נקט זאב:

12:1גברא אגברא קא רמית - דרבי אלעזר אדרב דרב סבר רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה אבל דקה אפילו חתול נמי:

12:2ואיבעית אימא לעולם - מתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני':

12:3מהו דתימא - האי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב:

13:1נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:

13:2גדיים וטלאים - דקים שבדקה ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני':

13:3עד שתינקב לחלל - כקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:

15:1בריבי - שם חכם:

15:2לא אמרו אין דרוסה - לחתול:

15:3אלא במקום שאין מצילין - לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:

15:4אבל במקום שיש לה מציל - הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין:

16:1בסחופיה - פלוט"א:

16:2חמשה קורטי דמא - ארס של חמש אצבעות:

17:1הצלת עצמה - שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת:

17:2ורבנן - דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך:

17:3אית ליה זיהרא ולא קלי - אינו שורף:

18:1איכא דאמרי - דרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה:

18:2לא אמרו - יש דרוסה לחתול:

18:3אבל במקום שאין מצילין כו' - ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא

תוספות

10:1אילימא למעוטי חתול - כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול:

10:2וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריס - כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה:

13:1הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים - ולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי זיהריה אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:

15:1מ"מ לרב חסדא קשיא - וא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין:

Vilna Edition · נחלת הכלל · הטקסט התקבל דרך ספריא