גודל הטקסט
הפסוק על גדילת התאומים בפרשת תולדות (בראשית כה, כז) קצר, אבל הפרשנים הוציאו ממנו תמונות שונות. שניים מהם, רש"י ואבן עזרא, מובאים כאן.
רש"י מסביר שכל עוד היו הילדים קטנים לא ניכר ההבדל ביניהם ואיש לא דקדק במעשיהם. כשהגיעו לגיל שלוש עשרה, כתב, "זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה". בלשונו, מכאן נקבע הציר שבין השניים.
אבן עזרא, לעומת זאת, מתמקד במילה "יודע ציד". לדבריו, עשו היה "מלא מרמות", כי רוב בעלי החיים נלכדים בדרך של רמאות, ויעקב הוא ההפך מעשו, איש תם. גם את "יושב אוהלים" הוא מציע לקרוא על פי הדוגמה "יושב אהל ומקנה" שבבראשית ד, כ, כלומר ישיבה באוהל של מקנה.
מכאן שני כיוונים: רש"י מדגיש את גיל שלוש עשרה כרגע שבו נפרדו הדרכים, ואבן עזרא מתמקד בתיאור של עשו עצמו.
נקודה שנייה היא הפסוק על אהבת יצחק את עשו "כי ציד בפיו" (כה, כח). רש"י מביא שתי אפשרויות: לפי התרגום, ציד היה בפיו של יצחק, כלומר הוא אכל מציד בנו. אולם מדרשו הוא "בפיו של עשו": עשו צד את אביו ומרמה אותו בדבריו.
נקודה שלישית נוגעת לסצנת הברכות. כשיעקב מתקרב ליצחק אומר האב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (כז, כב). רש"י מסביר שיעקב מדבר בלשון תחנונים, "קום נא", ואילו עשו דיבר בלשון קנטור: "יקום אבי". זו, לדבריו, ההבחנה בין שני הקולות.
ולבסוף, מדוע כהו עיני יצחק (כז, א)? רש"י מביא שתי אפשרויות: מ"עשנן של אלו", או מדמעות המלאכים שנפלו על עיניו בעקדה, כדי שיעקב יקבל את הברכות.
תמונה: כתב יד של פירוש רש"י לתורה, צרפת, המאה ה-13, נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.