גודל הטקסט
הגמרא בסוף מסכת מכות קובעת שמספר המצוות שבתורה הוא תרי"ג: 248 מצוות עשה ו-365 מצוות לא תעשה. היא קושרת את 248 לאיברי הגוף ואת 365 לימות השנה, אבל היא אינה מפרטת מהן המצוות. לכן היו כמה מי שניסו למנות אותן, והרשימות לא תמיד התאימו זו לזו.
הרמב"ם כתב את "ספר המצוות" כדי להסביר את המניין שלו. המטרה, לפי המבוא שלו, היא למנות את המצוות מן התורה ולבאר למה מצווה אחת נספרת ואחרת לא. הספר אינו בא לפרט את הלכות המצוות, ואם הרמב"ם מזכיר פרטים הם נועדו רק לזהות על איזו מצווה מדובר.
מבנה הספר מורכב מארבעה חלקים: מבוא שמציג את המטרה, ארבעה עשר "שורשים" שהם כללי הספירה, מצוות העשה ומצוות לא תעשה. השורשים קובעים, למשל, שלא סופרים מצוות שמקורן בדברי חכמים, שלא סופרים הלכות שנלמדו באחת משלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, ושלא סופרים כל פרט של מצווה אחת כמצווה נפרדת. כך הוא מגיע לסכום של 248 ו-365.
מצוות העשה הראשונה אצלו היא להאמין שיש אלוקים, והוא מקשר אותה לפסוק "אנכי ה' אלהיך". הוא מביא את דברי הגמרא במכות, שתרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני, ומסיק שהפסוק הזה נמנה ביניהן.
חב"ד מקיימת שיעור יומי בספר, שנקרא "המצווה היומית". לפי האתר של בית חב"ד, כל שיעור כולל את נוסח המצווה, את הפסוקים שהיא נשענת עליהם ואת ההפניה להלכות המפורטות. האתר מציין שהסדר נקבע על ידי הרבי מליובאוויטש. השיעור מופיע לצד שני מסלולי לימוד של הרמב"ם עצמו, פרק אחד ביום או שלושה פרקים ביום.
למי שרוצה להתחיל: אפשר לקרוא קודם את המבוא ואת ארבעה עשר השורשים, ואז לעבור למצוות לפי הסדר. הספר מראה כמה מחשבה עומדת מאחורי מספר שלעיתים חוזרים עליו בלי לבדוק מאיפה הוא בא.