גודל הטקסט
בשבת 14.11.2026, ד׳ בכסלו תשפ״ז, קוראים את פרשת תולדות (בראשית כה, יט – כח, ט), לפי לוח הפרשיות. ההפטרה לפי אותו לוח היא ממלאכי א, א – ב, ז.
הפרשה נפתחת בציפייה לילד. יצחק היה בן ארבעים כשנשא את רבקה, והיא הייתה עקרה. הכתוב מספר שיצחק התפלל "לנכח אשתו" ונענה, ורש״י מפרש: זה עומד בזווית אחת ומתפלל, וזו בזווית אחרת. כשהבנים מתרוצצים בבטנה, רבקה אומרת "אם כן למה זה אנכי" והולכת "לדרוש את ה׳", ומקבלת תשובה: "שני גוים בבטנך... ורב יעבד צעיר". רש״י מביא את דרשת חז״ל שיעקב רץ לצאת כשרבקה עברה ליד בתי תורה, ועשו כשעברה ליד עבודה זרה.
עשו נולד ראשון, אדמוני ושעיר, ויעקב נולד אחריו ואחז בעקבו. יצחק היה בן שישים בלידתם. עשו גדל "איש יודע ציד", ויעקב "איש תם יושב אהלים". יצחק אהב את עשו "כי ציד בפיו", ורבקה אהבה את יעקב.
בנזיד העדשים עשו חוזר עייף מהשדה ומבקש מהנזיד האדום. יעקב מבקש בתמורה את הבכורה, ועשו אומר "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", נשבע ומוכר. הכתוב מסכם: "ויבז עשו את הבכורה".
פרק כו חורג מהסיפור הזה. ברעב יצחק הולך לגרר, ה׳ מורה לו לא לרדת למצרים, והוא אומר על רבקה "אחתי היא" מחשש שיהרגו אותו. אבימלך רואה אותו "מצחק את רבקה אשתו". יצחק זורע ומוצא "מאה שערים", הפלשתים סותמים את בארות אביו, והוא חופר אותן מחדש וחופר בארות נוספות, שנקראות עשק, שטנה ורחובות. בבאר שבע מגיע אליו אבימלך, ושניהם נשבעים זה לזה.
אחר כך מגיעה הברכה. יצחק זקן ועיניו כהו, ומבקש מעשו מטעמים "בעבור תברכך נפשי". רבקה שומעת ומורה ליעקב לבוא במקומו, ויעקב חושש שיתגלה. היא מלבישה אותו בבגדי עשו ובעורות גדיי העזים, ויצחק אומר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". כשעשו חוזר, "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד". עשו מבקש "הלא אצלת לי ברכה?", ויצחק מברך אותו ברכה אחרת. עשו אומר בלבו שיהרוג את יעקב, ורבקה שולחת אותו לחרן אל לבן, "ימים אחדים". יצחק מברך את יעקב שוב, מצווה עליו שלא לקחת אישה מבנות כנען, ויעקב יוצא לפדן ארם. עשו לוקח אז את מחלת בת ישמעאל.