גודל הטקסט
לקראת שבת פרשת וישב, ביום שישי 4 בדצמבר 2026, זמני הדלקת הנרות בארבע הערים הם: ירושלים 15:54, חיפה 16:03, תל אביב 16:15 ובאר שבע 16:17. במוצאי אותה שבת הזמנים הם 17:14 בירושלים, 17:13 בחיפה, 17:16 בתל אביב ו־17:17 בבאר שבע. בכניסה הפער מגיע ל־23 דקות, וביציאה רק לארבע. הפער הזה אינו נובע בעיקרו מן השמש.
המנהג המקובל בלוחות הוא 18 דקות לפני השקיעה, 40 דקות בירושלים ו־30 דקות בחיפה ובזכרון יעקב. אם מוסיפים את הדקות הללו לזמנים שלמעלה, מתקבלת שקיעה מחושבת של בערך 16:33 עד 16:35 בכל ארבע הערים. כלומר, ההבדל הגדול משקף מנהג מקום, וההבדל הגיאוגרפי באותו יום הוא של דקות בודדות. החישוב נשען על קו רוחב וקו אורך של העיר, ופערים של דקה או שתיים בין לוחות הם צפויים; התחשבות בגובה המקום היא אפשרות לבחירה.
גם בין לוחות יש הבדלים. אחד הלוחות מונה 40 דקות לירושלים ולפתח תקווה, 30 לחיפה, לצפת ולטבריה, 21 לתל אביב ולגוש דן ו־22 לבאר שבע ולאשדוד. הוא גם מבחין בין שקיעה מישורית לשקיעה נראית, ומביא את הנחיית הרב דבליצקי שהזמן הנכון הוא השקיעה הנראית.
מדוע מדליקים לפני השקיעה? זה קשור לתוספת שבת, ומקורו בשולחן ערוך, אורח חיים רסא, וביומא פא ע״ב. מובאת גם משנה ברורה רסא, כג, המזכיר חצי שעה כהנהגה מחמירה ושליש שעה כמינימום. על מקור ארבעים הדקות בירושלים כותבים שראשית המנהג אינה ידועה, ויש המציעים השערה, שהם עצמם מגדירים כך, הקושרת אותו לפלג המנחה.
בצאת הכוכבים המחלוקת ותיקה. במסכת שבת לד ע״ב נזכר שיעור של שלושה רבעי מיל, ובפסחים צד ע״א שיעור של ארבעה מילין. לפי חשבון של 18 דקות למיל, ארבעה מילין הם 72 דקות. הגאונים, ובהם רב שרירא ורב האי ראו בשקיעה הנראית את נקודת המוצא. רבנו תם מנה שתי שקיעות, והשנייה מאוחרת בהרבה. הגר״א הלך בדרך הגאונים, והבית יוסף פסק כרבנו תם.
בלוחות המחלוקת מתורגמת למעלות או לדקות. מקובל חישוב של 8.5 מעלות מתחת לאופק, וגם מספר דקות קבוע, כגון 42, 50, או 72 לרבנו תם. הזמנים שלמעלה תואמים את מצב המעלות. לוח אחד מביא 8.5 מעלות על פי לוח טיקוצ׳ינסקי, שהם בין 30 ל־38 דקות, ולצדם 72 דקות לרבנו תם. מקובל גם חישוב של כ־45 דקות במנהג בני ברק על פי החזון איש.
מאמר זה אינו פוסק. לשאלה מעשית כדאי לפנות לרב ולבדוק בלוח המקובל במקום.
תמונה: Paul, CC BY 2.0, דרך ויקישיתוף.