גודל הטקסט
בשבת שלפני החתונה, ולפי מנהג המקום לפעמים בשבת שאחריה, נהוג בקהילות רבות לקרוא את החתן לתורה. הדבר נקרא ״שבת חתן״, ובאידיש ״אויפרוף״. שני מאמרים באתר חב״ד מתארים מה קורה באותה שבת ומה הטעמים שמביאים לה המקורות.
לפי המאמר הראשון, העלייה לתורה היא לב האירוע. אחרי שהחתן מסיים את הברכות על התורה, הקהל שר, ובקהילות מסוימות שרים גם בליווי החתן אל בית הכנסת ובחזרה. אחרי העלייה זורקים עליו סוכריות, כדי להרבות שמחה ולאחל לו ילדים ופרנסה. המשפחה מארחת בבית הכנסת כיבוד קל ו״לחיים״.
למה עולים דווקא אז? המאמר מביא כמה הסברים: התקשרות לקדושה לפני החתונה, קיום העולם בזכות אותיות התורה, שקשור לבניית משפחה, מדרגה חדשה בלימוד תורה אחרי הנישואין, והמחשה שהחתן בוגר ומוכן לנישואין. מבין המקורות שהוא מזכיר: ״שם משמואל״ (פרשת כי תצא תר״ע), ספר המנהגים של חב״ד, מסכת יבמות ס״ב ע״ב, הזוהר (פרשת תרומה קמ״ה ע״א) והביאור הלכה.
מאמר שני, על השבוע שלפני החתונה, מוסיף שהסוכריות מסמלות איחול לחיים מתוקים ושמחים לזוג, ומזכיר את הזוהר שלפיו השבת מברכת את השבוע הבא. הוא מתאר גם מנהגים נוספים בשבוע הזה: לפי המסורת החתן והכלה אינם נפגשים ואינם מדברים זה עם זה, וכמה ימים לפני החתונה מלווה כל אחד מהם בן לוויה לאורך היום. הכלה חוגגת ב״שבת כלה״ עם חברותיה. מי שרוצה לדעת מה נהוג בקהילה שלו כדאי שישאל את הרב.
אף אחד מהמאמרים אינו מציין שיר קבוע לאירוע. הם אומרים רק שהקהל שר. מי שמתכנן רשימת שירים לשבת חתן יכול לשאול את הגבאי או את רב הקהילה מה נהוג שם, ואם יש שיר שמקובל לשיר לחתן.