גודל הטקסט
ההליכה אל החופה היא הרגע שבו הקהל רואה את החתן והכלה ומתרגש. שלושה מקורות מתארים איך זה נראה ומה הטעם: הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה, הרב דוב בערל ויין באתר ישיבה, ומדריך חתונה של בית חב״ד. אלה מנהגים שמשתנים בין קהילות, ומי שצריך לדעת מה נהוג אצלו, או מה לעשות במצב משפחתי מורכב, ישאל את רבו.
מי מלווה. לפי הרב מלמד, שני שושבינים הולכים עם החתן, אחד מכל צד. הם מלווים אותו קודם אל הכלה, שמכסים את ראשה בהינומה, ואחר כך אל החופה. הכלה מלווה בשתי שושבינות. החתן מגיע לחופה ראשון, והכלה מקיפה אותו שבע פעמים ועומדת לצידו. לדברי הרב מלמד, בדרך כלל ההורים הם המלווים: אבי החתן ואבי הכלה מלווים את החתן, והאמהות מלוות את הכלה. הוא מוסיף שבאמריקה נהוג שכל צד מלווה בהוריו, ואין סיבה למנוע זאת. כשבוחרים שושבינים אחרים, הוא כותב שעדיף זוג נשוי בזיווג ראשון שיש לו ילדים, כסימן טוב. כשההורים גרושים, לדבריו בוחרים זוג אחר מבני המשפחה או מהידידים הקרובים. הוא מתאר גם מצבים של הורה שנישא בשנית ושל הורים נשואים בזיווג שני, ומציין שהפוסקים נחלקו בהם. מי שנוגע בו צריך להתייעץ עם רב.
מי צועד. הרב מלמד מציין שבעבר ליוו קהל רב את החתן מביתו לחופה, וכך גם את הכלה, ואילו היום מלווים קרובי המשפחה עד האולם. בתוך האולם הגברים מצטרפים לחתן בשירה ובריקוד, והנשים הולכות עם הכלה, כדי לכבד את בני הזוג כמלך ומלכה. הרב ויין כותב שבישראל, בחוגים רבים, מובילים את החתן בריקודים של המוני חבריו, והכלה מלווה באופן דומה על ידי חברותיה. בחו״ל, ובעיקר באמריקה ובאנגליה, יש תהלוכה באורך משתנה עם משפחה וחברים נבחרים. הוא כותב שלא ברור אם מקורה בהשפעה לא יהודית או שיש לה מקור יהודי.
נרות. לפי הרב מלמד, השושבינים נושאים נרות בידיהם, וזה סימן טוב. הנר מסמל את הנשמה, ולכן נשיאתו מבטאת משאלה שחיי בני הזוג יהיו מלאי אור ושמחה. גם מדריך בית חב״ד כותב שהשושבינים נושאים נרות, כסמל לברכה שחייהם של בני הזוג יהיו מלאים באור ובשמחה, ושהתזמורת מנגנת בזמן ההליכה שיר איטי ונוגע ללב.
הקפות. לפי הרב ויין, בחוגים אשכנזיים מלוות את הכלה אמה ואם החתן, והיא מקיפה את החתן שבע פעמים. הוא כותב שמשערים שהמנהג נובע מהקבלה ושהוא בן כמה מאות שנים בלבד. גם בית חב״ד מציין את שבע ההקפות כמנהג אשכנז. הרב מלמד מביא טעם: הנישואין לשם שמים, והמספר שבע הוא המספר השלם בעולם.
הינומה. לפי בית חב״ד, החתן מכסה את פני הכלה בהינומה בחדר קבלת הפנים שלה, והיא נשארת מכוסה עד סוף החופה. המדריך קושר זאת לסיפור רבקה שכיסתה את פניה כשפגשה את יצחק. הרב מלמד מוסיף שהמנהג רווח אצל יוצאי אשכנז ואצל חלק מיוצאי ספרד.
מי שמתכנן חתונה ורוצה לדעת מה נהוג אצלו צריך לשאול את רב הקהילה, כי הדברים כאן הם תיאור של מנהגים כפי שהם מופיעים בשלושת המקורות.