גודל הטקסט
בפרשת תולדות (בראשית כ"ה:כ"ב) התאומים מתרוצצים בבטנה של רבקה, והיא אומרת: "אם כן, למה זה אנכי". הפסוק קצר, והמפרשים מתחבטים במה שהיא התכוונה. הנה שלוש קריאות, כפי שהן מופיעות בפירושי רש"י, הרמב"ן והאברבנאל.
רש"י מפרש שהמילה "ויתרוצצו" באה מלשון ריצה, ומביא את דברי חז"ל: כשרבקה עברה ליד פתחי בתי המדרש של שם ועבר, יעקב התפתל לצאת, וכשעברה ליד פתח של בית עבודה זרה, עשו התפתל לצאת. פירוש נוסף שמביא רש"י הוא שהשניים התקוטטו ביניהם על חלוקת שני העולמות. את "אם כן, למה זה אנכי" הוא מסביר כך: אם צער ההריון כל כך גדול, למה התפללתי והשתוקקתי להיכנס אליו. והמילים "ותלך לדרוש" פירושן, אצלו, שהלכה לבית מדרשו של שם כדי לשאול את ה' מה יהיה בסופה.
הרמב"ן דוחה את הפירוש של רש"י. הוא מביא גם את פירוש אבן עזרא, שלפיו רבקה שאלה נשים אם גם להן היה הריון כזה, והן ענו שלא. לדעת הרמב"ן, לפי הפירוש הזה הפסוק חסר, כי שאלת הנשים אינה כתובה בו. הוא עצמו מבין שרבקה אמרה: אם כך יהיה, למה אני קיימת בעולם. הוא מביא כהשוואה את לשונו של איוב, "כאשר לא הייתי אהיה". על "ותלך לדרוש את ה'" הוא כותב שלא מצא שהמילה "לדרוש" נאמרת על ה' אלא בהקשר של תפילה, ומביא ראיות מתהילים, מעמוס ומיחזקאל. לכן, לדעתו, רבקה הלכה להתפלל.
האברבנאל, בפירושו על תחילת הפרשה, פותח בשתים עשרה שאלות ואחר כך עונה עליהן. על הנישואין בגיל ארבעים הוא כותב שיצחק המתין עד שתעבור תגבורת הנעורים, כדי שהחומר המוכן להולדה יקבל צורה שלמה יותר. הוא מוסיף שנישואים בגיל צעיר עלולים להטות את הלב, ומזכיר את שמשון ואת שלמה. על התפילה "לנוכח אשתו" הוא כותב שהן יצחק והן רבקה היו עקרים מטבעם, ושיצחק התפלל כדי שהבנים יהיו מאשתו דווקא. את "שני גוים בבטנך" הוא מסביר בארבעה דברים: שני העמים שונים בטבעם ובדתם, הם ירבו וייפרדו, ביניהם תהיה מריבה תמידית, והגדול ישרת את הצעיר ובכך יישאר הכעס בוער.
לשאלתה של רבקה הוא נותן הסבר משלו. לפי דבריו היא ידעה מיצחק שגם הוא היה עקר ושתפילתו שינתה את טבעם, ולכן תמהה: אם גם גופו של יצחק השתנה, למה דווקא היא סובלת מהמאבק. על "ותלך לדרוש" הוא מסכים עם רש"י שהכוונה לדעת מה יהיה, חולק על הרמב"ן, ומביא את הפסוק במלכים ב', ח':ח'. הוא מוסיף שיותר נכון לומר שרבקה הלכה אל אברהם, שעוד היה חי.
כך יוצא שמילים ספורות בפסוק אחד נקראות בשלוש דרכים: כתמיהה על צער ההריון (רש"י), כקריאה מתוך ייאוש (הרמב"ן), וכשאלה על המאבק שנוצר אחרי תפילה ששינתה את הטבע (האברבנאל). כדאי לפתוח בשבת את הפסוק ולהשוות בעצמכם.