גודל הטקסט
באתר ״היכל הנגינה״ מובא סיפור על רבי משה לייב מסאסוב, תלמידו של ר׳ שמעלקא מניקולשבורג, שהיה ידוע באהבת ישראל ובכישרונו המוזיקלי. לפי האתר, זהו תקציר של מעשה שכתב הרב אליהו כי טוב בספר ״חסידים ואנשי מעשה״, ונוסח נוסף מצוין ב״סיפורי חסידים״ של הרב ש״י זוין. הספרים עצמם לא נקראו לצורך כתבה זו.
מסופר כי בדרכו לאפטא פגש ר׳ משה לייב בעגלה קטנה ובה אב ובנו, עניים ועצובים, בדרכם לחתונת הבן עם בת השמש. כיוון שראה שאין להם אפילו כדי שמחה פשוטה, החליט עם אשתו לקבל על עצמם את הוצאות החתונה. הוא הלביש את החתן בבגדיו, האכיל את האב ובנו מצידתו, והביאם העירה בכרכרתו כשהוא רוקד כל הדרך. בניו תופפו בתופים, וקהל רב נמשך אחרי התהלוכה עד בית הכלה.
במשך השמחה ניגנו כלי הזמר של אפטא, הטובים באזור. לפי המסופר, בשעת ניגון יפה במיוחד אמר ר׳ משה לייב שהיה רוצה שינגנו את הניגון הזה כשיסתלק מן העולם. הדברים נשכחו.
שנים חלפו, ור׳ משה לייב שב לסאסוב. בד׳ בשבט שנת תקס״ז נפטר. באותו ערב עמדה להיערך בעיר חתונת בתו היחידה של עשיר, שהזמין את כלי הזמר של אפטא. לפי המסופר, קודם פטירתו הורה ר׳ משה לייב לאבות החתן והכלה שלא תיפגם שמחתם, ואמר שגם הוא ישתתף בה.
המונים מסאסוב ומן הכפרים ליוו את הארון. בדרך לבית החיים פגשו כלי הזמר של אפטא בלוויה, כשהם בדרכם לחתונה. משנודע להם מי הנפטר נזכרו בבקשתו מאותה שמחה. בית דין של שלושה שהתכנס במקום פסק שיש למלא את רצונו. כך, לפי המסופר, ליד הקבר הפתוח ניגנו את הניגון, וכל הנוכחים הצטרפו אליו.
היארצייט של ר׳ משה לייב חל, כפי שמציין ״היכל הנגינה״, בד׳ בשבט.
תמונה: Crzrussian, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.