גודל הטקסט
הרב עובדיה יוסף נולד בבגדד שבעיראק בשנת תרפ"א (1920), בשם עובדיה יוסף עובדיה. אחרי עלייתו ארצה שינה את שם משפחתו לשמו השני, "יוסף". שנת העלייה אינה מצוינת.
דרכו הרבנית עברה בהרבה תפקידים. הוא היה רב ואב בית דין בקהיר שבמצרים, חבר בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים בשנים תש"ה–תש"ז, חבר בבית הדין האזורי בפתח תקווה, דיין בבית הדין העליון לערעורים בירושלים, והרב הראשי של תל אביב-יפו. בתשל"ג נבחר, בהיותו בן 52, לראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל, לצד הרב שלמה גורן, וכהונתו הסתיימה בתשמ"ג. בתשמ"ד היה לנשיא מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, שהוקמה אז.
הספרים הם החלק הבולט בפועלו. "יביע אומר" הוא שו"ת בעשרה חלקים, "יחווה דעת" הוא שו"ת בששה חלקים. "חזון עובדיה" עוסק בהלכות חגים ומועדים ושבת, "טהרת הבית" בהלכות נידה בשלושה חלקים, ו"הליכות עולם" בשמונה חלקים. כתביו כוללים גם "מאור ישראל" בארבעה חלקים, ו"משא עובדיה" שהם דרשות שמסר לאורך עשרות שנים.
הוא נפטר ב-ג' בחשוון תשע"ד ונקבר בבית הקברות סנהדריה. לפי חלק מההערכות, השתתפו בלוויתו כמיליון איש. מספר זה הוא הערכה בלבד.
בכנסת, בשנת 2020, נערך אירוע זיכרון ביוזמת סיעת ש"ס, לכבוד יום השנה השביעי לפטירתו. בדברי ההנצחה הוזכרו פסיקות שקשורות בו, בהן התרת עגונות מלחמת יום הכיפורים, פסיקה שלפיה יוצאי אתיופיה הם בני עמנו, ופעילות לשילוב יוצאי אתיופיה ולחינוך על מורשת יהדות המזרח. אלה אמירות של הדוברים באירוע, ולא סיכום מלא של פסיקותיו.
מי שרוצה ללמוד מדברי הרב עובדיה בנושאי הלכה ופסיקה צריך לעשות זאת בעזרת רב, כי הדברים כאן הם מידע כללי ואינם הוראה מעשית.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.