גודל הטקסט
בין חכמי צפרו של המאה התשע-עשרה בולט ר׳ רפאל משה אלבז בריבוי פניו: דיין ודרשן, תלמיד חכם ומקובל, איש חשבון ותכונה, ולצד כל אלה פייטן. הוא נולד בעיר בשנת תקפ״ג (1823) למשפחה עתירת רבנים. האנציקלופדיה יודאיקה מספרת שבני המשפחה גורשו מאזאוויה בשנת 1668 בידי המלך מולאי רשיד והתיישבו בפאס ובצפרו. אביו היה ר׳ שמואל, וסבו ר׳ יהודה עמד בראש בית הדין של צפרו.
לפי דף זיכרון באתר ״הלכה יומית״, התייתם בילדותו וגדל בביתו ובבית מדרשו של דודו, ר׳ עמרם אלבז, שהאנציקלופדיה מתארת כפוסק, דיין ופייטן. עוד נמסר שם שהיה משמשו של ר׳ עמור אביטבול, ושלמד נגלה ונסתר לצד מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה. בגיל עשרים ושמונה התמנה לדיין. בדרשותיו נקט בערבית היהודית המקומית, כדי שגם פשוטי העם יבינו את דבריו.
שירתו של ר׳ רפאל משה מזוהה בעיקר עם ספרו ״שיר חדש״, אוסף של שירי קודש ופיוטים שנדפס בירושלים בשנת 1935, כארבעים שנה לאחר פטירתו. אתר ״הלכה יומית״ מוסיף שחיבר שירים לאירועים ולתפילות, המושרים כפתיחה לפיוטי הבקשות. אתר ״יאבילאדי״ ובלוג ב״טיימס אוף ישראל״ מתארים גם שירי לימוד ושירים בערבית מדוברת, ומציגים אותו בין המשוררים היהודים שאימצו את סוגת הקצידה הערבית. ״יאבילאדי״ מוסיף שהתעניין במוזיקה וקיים יחסים טובים עם שכניו המוסלמים. המקורות שעיינו בהם אינם מביאים את נוסח השירים ואינם מרחיבים על לחניהם, ולפיכך לא נוכל לומר כאן יותר על צורתם.
השירה הייתה רק חלק ממפעל כתיבה רחב. ספר השו״ת ״הלכה למשה״ נדפס בירושלים בשנת 1901, ובמכירה פומבית של בית קדם הוצע כתב יד חלקי ששימש לדברי הקטלוג בסיס לדפוס זה. ״עדן מקדם״ נדפס בפאס בשנת 1940. ״כסא המלכים״ נותר בכתב יד, ותיאורי נושאו שונים: האנציקלופדיה מדברת על תולדות מלכי קדם ועם ישראל, ו״יאבילאדי״ על קהילת יהודי מרוקו. אתר ״הלכה יומית״ מונה גם את ״דרש משה״ ו״ארבעה שומרים״.
ר׳ רפאל משה לא זכה לבנים. הוא ורעייתו, בת ר׳ אברהם ממן, גידלו יתומה בביתם. על פי המסופר, כתבי היד שהניח, תשעה עשר או יותר, והוא כינה אותם ״בניו״, עברו לאחיינו ר׳ בנימין אלבז. עוד מספרת אגדה שהביא ״יאבילאדי״ שבשנת בצורת התפלל בבית הקברות, והגשמים ירדו בשובו.
הוא נפטר בכ״ב בתמוז תרנ״ו (1896) ונקבר בצפרו. ״יאבילאדי״ מציין כי ההילולא שלו נערכת בל״ג בעומר, וב״טיימס אוף ישראל״ נאמר כי קברו מושך עולי רגל. בין ביקורי החולים לפסקי הדין, בין לוחות התכונה לפתיחות הבקשות, נותרה דמותו של חכם ששירה הייתה חלק מעבודת יומו, והיא ראויה לעיון נוסף.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.