גודל הטקסט
שבת י"ח בכסלו תשפ"ז, 28 בנובמבר 2026. פרשת וישלח, ספר בראשית, פרקים ל"ב-ל"ו (מפרק ל"ב, פסוק ד', ועד סוף פרק ל"ו).
יעקב שב מפדן ארם ושולח שליחים אל עשו אחיו בארץ שעיר, והם חוזרים ומודיעים שעשו בא לקראתו ועמו ארבע מאות איש. יעקב ירא מאוד, חוצה את מחנהו לשניים, מתפלל אל ה' ומזכיר בתפילתו את החסדים שנעשו עמו, ומכין מנחה גדולה מן המקנה, הנשלחת לפניו עדר אחר עדר. בלילה הוא מעביר את בני ביתו במעבר יבוק ונותר לבדו; איש נאבק עמו עד עלות השחר, נוגע בכף ירכו, מבשרו על השם ישראל ומברכו.
במפגש עצמו משתחווה יעקב שבע פעמים, ועשו רץ לקראתו ומחבקו, ושניהם בוכים. לאחר הפצרת יעקב מקבל עשו את המנחה ושב לשעיר. יעקב ממשיך לסוכות ואחר כך לשכם, קונה שם חלקת שדה ומציב מזבח.
בשכם נפגעת דינה בת יעקב בידי שכם בן חמור, נשיא הארץ. בני יעקב משיבים במרמה, ושמעון ולוי באים על העיר בחרב. יעקב מביע את חששו מפני יושבי הארץ. הקב"ה מצווה עליו לעלות לבית אל; הוא מסיר מביתו את אלילי הנכר, בונה שם מזבח, ושם הוא מתברך ונקרא שמו ישראל. בדרך לאפרת נפטרת רחל בלידת בנימין ונקברת בדרך. יעקב מגיע אל יצחק אביו בחברון, ויצחק נפטר בן מאה ושמונים שנה, ועשו ויעקב קוברים אותו. הפרשה חותמת בתולדות עשו, באלופיו ובמלכי אדום.
ההפטרה לפי לוח השנה: עובדיה א', א'-כ"א. לפי הלוח, אין הפטרה נפרדת לנוסח ספרד, ואין בכך לומר שכל הקהילות נוהגות כך. נבואת עובדיה נאמרת על אדום, ומוכיחה אותו על גאוות לבו ועל מה שעשה לאחיו, "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב" (עובדיה א', י'), ומסיימת בהבטחה שהמלוכה תהיה לה' (שם, כ"א).
הרד"ק (רד"ק על בראשית ל"ב, י"ד) כותב על המנחה שלקח יעקב "מִן־הַבָּא בְיָדוֹ" (בראשית ל"ב, י"ד). לדבריו, המלאך שהיה התשובה לתפילת יעקב לא בא אליו עד שהכין את המנחה ושלחה לפניו. מכאן, כותב הרד"ק, נודע שאדם הנתון בעת צרה, אפילו הוא צדיק, "לֹא יִסְמוֹךְ עַל הַנֵּס", אלא ישמור על עצמו ככל יכולתו ויכין עצמו לשלושה דברים: לתפילה, לנתינת ממון ולמלחמה. ועל הכול, מוסיף הרד"ק, ישים לבו אל הקב"ה ויבטח בו, והוא יעשה.
תמונה: Roman Boed, CC BY 2.0, דרך ויקישיתוף.