גודל הטקסט
שבת פרשת ויצא חלה בי"א בכסלו תשפ"ז, 21 בנובמבר 2026. הפרשה נמצאת בספר בראשית, פרקים כ"ח-ל"ב, מפרק כ"ח פסוק י' עד פרק ל"ב פסוק ג'.
יעקב אבינו יוצא מבאר שבע בדרכו לחרן. השמש שוקעת, והוא לן במקום שפגע בו, ואבנים תחת ראשו. בחלומו הוא רואה סולם המגיע השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו, וה' מבטיח לו את הארץ, זרע רב ושמירה בכל דרכו. בהקיצו הוא אומר על המקום שהוא "שַׁעַר הַשָּׁמָיִם", מציב את האבן למצבה, קורא למקום בית אל ונודר נדר.
בבאר שבשדה הוא פוגש את רחל, גולל את האבן ומשקה את צאן לבן. הוא עובד שבע שנים עבור רחל, והן נדמות בעיניו "כְּיָמִים אֲחָדִים". לאחר המשתה, בערב, מביא לבן את לאה, ויעקב עובד עוד שבע שנים. בחרן נולדים לו אחד עשר בנים ובת, מלאה, מרחל ומן השפחות בלהה וזלפה.
לאחר הולדת יוסף יעקב מבקש לשוב. הוא מסכם עם לבן על שכרו בצאן, ומתברך מאוד. כשפני לבן משתנות, ה' מצווהו לשוב לארץ אבותיו, והוא יוצא עם ביתו בלי להודיע. לבן רודף אחריו, אך מוזהר בחלום הלילה שלא לדבר עם יעקב מטוב ועד רע. לאחר עימות על התרפים ועל עשרים שנות העבודה, השניים כורתים ברית בהר הגלעד. לבן שב למקומו, ויעקב, בהמשך דרכו, פוגש מלאכים וקורא למקום מחנים.
ההפטרה, על פי לוח השנה: לאשכנזים הושע י"ב, י"ג - י"ד, י'; לספרדים הושע י"א, ז' - י"ב, י"ב.
רש"י על בראשית כ"ח, י' מתעכב על פתיחת הפרשה, "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב". לדבריו די היה לכתוב שיעקב הלך לחרן, ולשם מה נזכרה יציאתו? הוא משיב שהכתוב מלמד שיציאת צדיק ממקום מותירה בו רושם: כל זמן שהצדיק שרוי בעיר, הוא הודה, זיוה והדרה, וכשהוא יוצא ממנה, "פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ". רש"י מוסיף שכך הוא גם בלשון היציאה מן המקום האמורה בנעמי ורות, במגילת רות פרק א'.
תמונה: Michael J. Bennett, CC BY-SA 3.0, דרך ויקישיתוף.