גודל הטקסט
פרשת וישב נקראת בשבת כ"ה בכסלו תשפ"ז, 5 בדצמבר 2026, היום הראשון של חנוכה. הקריאה בספר בראשית, פרקים ל"ז-מ', ולמפטיר נקרא בספר במדבר, פרק ז', פסוקים א'-י"ז.
הפרשה פותחת ביעקב היושב בארץ כנען, וביוסף בן שבע עשרה הרועה עם אחיו. אהבת האב, ה"כתנת פסים" (בראשית ל"ז, ג') ושני החלומות שסיפר מעוררים בלב האחים שנאה וקנאה. כשיעקב שולח אותו לראות בשלומם, הם מבחינים בו מרחוק ומתכננים רעה. ראובן מציל אותו מהריגה בעצה להשליכו לבור, ויהודה מציע למוכרו. בסופו של דבר נמכר יוסף בעשרים כסף ומורד למצרים, והאחים שולחים לאביהם את הכתונת טבולה בדם. יעקב מתאבל ימים רבים וממאן להתנחם.
פרק ל"ח עובר אל יהודה, אל בניו ואל כלתו תמר. המעשה מסתיים בהודאתו הגלויה, "צדקה ממני" (ל"ח, כ"ו), ובלידת התאומים פרץ וזרח.
במצרים מצליח יוסף בבית פוטיפר, כי ה' עמו, והאדון מפקיד בידו את כל אשר לו. אשת אדוניו מנסה להדיחו, אך "וימאן" (ל"ט, ח'), ולבסוף הוא נס מן הבית; על סמך דבריה הוא מושלך לבית הסוהר. גם שם הוא מוצא חן, ומופקד על האסורים. כשר המשקים ושר האופים חולמים, הוא פותר את חלומותיהם, והפתרון מתקיים. הפרשה נחתמת בשר המשקים ששכח אותו.
ההפטרה, לפי לוח השנה לישראל, היא לחנוכה יום א' שחל בשבת, במקום ההפטרה הרגילה של הפרשה: זכריה ב', י"ד - ד', ז'. הנביא רואה "מנורת זהב" (ד', ב'), ושומע את הדבר אל זרובבל, "לא בחיל ולא בכח" (ד', ו').
הרשב"ם על בראשית ל"ז, ט"ו עומד על הפסוק המספר על האיש שמצא את יוסף תועה בשדה. לדבריו, הדבר נכתב כדי להראות את חשיבותו של יוסף: כשלא מצא את אחיו בשכם לא רצה לשוב אל אביו, אלא חיפש אותם עד שמצאם. וכל זאת אף שידע שהם מתקנאים בו: הוא הלך וביקשם, כפי שאמר לו אביו "והשבני דבר" (בראשית ל"ז, י"ד).
תמונה: iMahesh, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.