גודל הטקסט
שבת א' בשבט תשפ"ז, 9 בינואר 2027, שבת ראש חודש. קוראים בפרשת וארא, בספר שמות, פרקים ו'-ט' (ו', ב' - ט', ל"ה), ולמפטיר בפרשת ראש חודש שבספר במדבר, כ"ח, ט'-ט"ו.
הפרשה נפתחת בדברי הקב"ה אל משה: הברית עם האבות עומדת, נאקת בני ישראל נשמעה, והם ייצאו מתחת סבלות מצרים ויובאו אל הארץ. אלא שהבשורה אינה נקלטת, והכתוב מסביר זאת במילים "מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו', ט'). משה טוען שאם בני ישראל לא שמעו לו, קל וחומר פרעה, והוא "ערל שפתים" (שם ו', ל'). באמצע הדברים משתלב ייחוס ראובן, שמעון ולוי, עד אהרן ומשה, ולאחריו נמסר שאהרן ידבר אל פרעה. משה בן שמונים שנה בעמדם לפני המלך, ואהרן בן שמונים ושלוש.
מטה אהרן נהפך לתנין ובולע את מטות החרטומים, ולב פרעה חזק. מכאן נפרשות שבע מכות: היאור נהפך לדם, צפרדעים מכסות את הארץ, עפר הארץ נעשה כינים, הערוב מלא את בתי מצרים, הדבר פוגע במקנה, שחין פורח באדם ובבהמה, וברד כבד יורד ואש מתלקחת בתוכו. בכינים נכשלים החרטומים, ובשחין אינם יכולים אפילו לעמוד לפני משה. ארץ גושן נפרדת ממצרים בערוב ובברד, ומקנה ישראל ניצל מן הדבר. פרעה מבקש תפילה שוב ושוב, ואף מודה "חטאתי הפעם" (שם ט', כ"ז), אך משחדל הברד הוא חוזר בו, והפרשה מסתיימת כשבני ישראל עדיין במצרים.
ההפטרה היא ישעיהו ס"ו, א'-כ"ד, הפטרת שבת ראש חודש, הבאה השנה במקום הפטרת הפרשה. בסופה נזכרים יחד החודש והשבת (ס"ו, כ"ג). מצוין כאן מראה מקום אחד בלבד, ואין בכך כדי ללמד על מנהגי כל הקהילות.
רש"י על שמות ו', ג' עומד על לשון הכתוב "ושמי ה' לא נודעתי להם". הוא מדייק שלא נאמר "לא הודעתי" אלא "לא נודעתי": כלומר, לא נכר להם הקב"ה במידת אמיתותו, שעליה נקרא שם זה, שפירושה "נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי". וטעמו של רש"י בצדו: האבות קיבלו הבטחות, ובימיהם עדיין לא נתקיימו.
תמונה: Rod Waddington, CC BY-SA 2.0, דרך ויקישיתוף.