גודל הטקסט
פרשת תולדות נקראת בשבת ד' בכסלו תשפ"ז, 14 בנובמבר 2026. מקומה בספר בראשית, בפרקים כ"ה-כ"ח (כ"ה, י"ט - כ"ח, ט').
הפרשה פותחת בתפילת יצחק על רבקה העקרה, ובמענה ה'. בהריונה מתרוצצים הבנים בקרבה, והיא הולכת לדרוש את ה' ושומעת שני עמים בבטנה, ו"רב יעבד צעיר" (בראשית כ"ה, כ"ג). עשו גדל לאיש ציד ושדה, ויעקב הוא "איש תם" (כ"ה, כ"ז). עשו שב מן השדה עייף, מוכר ליעקב את הבכורה בשבועה תמורת לחם ונזיד עדשים, ובז לה.
רעב מביא את יצחק לגרר, והקב"ה מצווהו שלא לרדת למצרים ומבטיח לקיים בו את השבועה לאברהם. שם הוא אומר על רבקה שהיא אחותו, מחשש לחייו, עד שאבימלך מגלה את הדבר ואוסר לפגוע בהם. יצחק זורע ומוצא מאה שערים, מתעשר, והפלשתים המקנאים סותמים את בארות אביו. לאחר ששולח מגרר הוא חופר בארות חדשות, ובסוף כורת אבימלך ברית עמו.
לעת זקנתו מבקש יצחק לברך את עשו. רבקה שומעת, ובהוראתה בא יעקב לפני אביו בבגדי אחיו ומקבל את הברכה. כשמתגלה הדבר עשו מבקש ברכה גם לעצמו ומקבל ברכה אחרת, ובלבו הוא מתכנן להרוג את אחיו. רבקה מורה ליעקב לברוח אל לבן, ויצחק מברכו ושולחו לפדן ארם לקחת אישה משם. עשו, שרואה שבנות כנען רעות בעיני אביו, נושא את מחלת בת ישמעאל.
ההפטרה: מלאכי א', א' - ב', ז'. זהו נוסח אחד בלבד, ואין בכך כדי ללמד על מנהג כל הקהילות. הנביא פותח באהבת ה' לישראל ובשאלה "הלוא אח עשו ליעקב" (מלאכי א', ב'), מוכיח את הכוהנים על קרבנות פסולים, ומזכיר את הברית עם לוי, שבפיו הייתה "תורת אמת" (ב', ו').
הרמב"ן (רמב"ן על בראשית כ"ו, כ') מעיר שהתורה מאריכה בעניין הבארות, אף שלפי פשט הסיפור אין בו תועלת וגם לא כבוד גדול ליצחק, שכן גם אביו עשה כמותו. לדבריו יש כאן עניין נסתר שמודיע את העתיד: "באר מים חיים" (כ"ו, י"ט) רומזת לבית אלוקים שיקימו בני יצחק. הבאר הראשונה, עשק, רומזת לבית הראשון, שעליו היו מחלוקות ומלחמות עד חורבנו. השנייה, שטנה, שם קשה מקודמו, רומזת לבית השני, וכראיה מביא הרמב"ן את לשון השטנה שנכתבה על יושבי יהודה וירושלים בספר עזרא. השלישית, רחובות, רומזת לבית העתיד, שייבנה לדבריו "בְּלֹא רִיב וּמַצָּה", והקב"ה ירחיב את גבולנו.
תמונה: Davidbena, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.