גודל הטקסט
פרשת מקץ נקראת בשבת ב' בטבת תשפ"ז, 12 בדצמבר 2026, שלפי לוח השנה היא היום השמיני של חנוכה. הקריאה בספר בראשית, פרקים מ"א-מ"ד (מ"א, א' עד מ"ד, י"ז), ולמפטיר רשום בלוח במדבר ז', נ"ד עד ח', ד': מקרבן הנשיא "ביום השמיני" (במדבר ז', נ"ד) ועד העלאת הנרות במנורה.
"מקץ שנתים" (בראשית מ"א, א') חולם פרעה על פרות ועל שיבולים, וחכמי מצרים אינם פותרים לו. שר המשקים נזכר בנער העברי שפתר לו את חלומו במשמר, ויוסף מובא לפני המלך. הוא מסיר מעצמו את הכבוד, במילה "בלעדי" (שם, ט"ז), ותולה את הפתרון בהקב"ה: שבע שנות שובע ואחריהן שבע שנות רעב. פרעה ממנה אותו על כל ארץ מצרים, ויוסף אוצר תבואה "כחול הים" (שם, מ"ט). נולדים לו מנשה ואפרים.
כשהרעב מגיע גם לכנען, שולח יעקב עשרה מבניו ומשאיר את בנימין אצלו. יוסף מכיר את אחיו והם אינם מכירים אותו; הוא מאשים אותם בריגול, אוסר את שמעון ודורש שיביאו את הקטן. האחים אומרים זה לזה "אבל אשמים אנחנו" (שם, מ"ב, כ"א), בלי לדעת שהוא שומע. לאחר שיהודה נעשה ערב לנער, יורדים כולם שנית. בסעודה עולה מנתו של בנימין על מנות כולם "חמש ידות" (שם, מ"ג, ל"ד). גביע הכסף נטמן באמתחתו ונמצא בה, והפרשה נחתמת כשיוסף תובע להשאיר רק אותו לעבד, ואומר לאחרים "עלו לשלום" (שם, מ"ד, י"ז).
ההפטרה הרשומה בלוח לשבת זו היא מלכים א' ז', מ'-נ', שבה נמנים כלי הנחושת שעשה חירם וכלי הזהב שעשה שלמה לבית המקדש, ובהם המנורות, "חמש מימין וחמש משמאול" (שם, מ"ט). לפי הלוח, אין הפטרה ספרדית נפרדת לשבת זו.
אבן עזרא על בראשית מ"א, ל"ב מבחין בין שני חלקי דברי יוסף, "כי נכון הדבר" ו"ממהר" (שם, ל"ב), ומצמיד לכל אחד מהם סימן אחר. עצם הכפילות, פרות ואחריהן שיבולים, היא לדבריו עדות שהדבר נכון. ואילו העובדה שבאו "שני החלומות בלילה אחד" היא העדות לכך שהקב"ה ממהר לעשותו. כך, לפי פירושו, ההישנות אומרת דבר אחד וסמיכות הזמן אומרת דבר נוסף.
תמונה: Dreamy Pixel, CC BY 4.0, דרך ויקישיתוף.