גודל הטקסט
שבת קודש, כ"ז בחשוון תשפ"ז, 7 בנובמבר 2026. פרשת השבוע היא פרשת חיי שרה, בספר בראשית, מפרק כ"ג פסוק א' עד פרק כ"ה פסוק י"ח.
הפרשה נפתחת בפטירת שרה אמנו בחברון, בת מאה עשרים ושבע שנים. אברהם אבינו ניגש אל בני חת ומבקש אחוזת קבר. עפרון מציע לו את השדה והמערה במתנה, ואברהם עומד על כך שישלם, "נתתי כסף השדה" (בראשית כ"ג, י"ג). הוא שוקל ארבע מאות שקל כסף לעיני בני חת, וקובר את שרה במערת המכפלה.
אחר כך משביע אברהם את עבדו שלא ייקח אישה ליצחק מבנות כנען אלא מארצו וממולדתו, ושלא ישיב את יצחק לשם. העבד מגיע עם עשרה גמלים אל הבאר שמחוץ לעיר נחור, ומתפלל לפני ה' על סימן: הנערה שתשקה אותו ותציע להשקות גם את גמליו. עוד בטרם סיים לדבר יוצאת רבקה, ועושה כך בדיוק: "גם לגמליך אשאב" (כ"ד, י"ט). בבית משפחתה הוא מספר את כל הקורות, ולבן ובתואל משיבים "מה' יצא הדבר" (כ"ד, נ'). רבקה נשאלת אם תלך, ועונה בקצרה: "אלך" (כ"ד, נ"ח). יצחק מביא אותה אל אוהל שרה אמו, "וינחם יצחק אחרי אמו" (כ"ד, ס"ז).
בסיום הפרשה נושא אברהם את קטורה, נותן את כל אשר לו ליצחק, ונפטר בן מאה שבעים וחמש שנים. יצחק וישמעאל קוברים אותו במערת המכפלה. הפרשה חותמת בתולדות ישמעאל, שנים עשר נשיאים, ובשנות חייו.
ההפטרה, לפי לוח הקריאות לארץ ישראל: מלכים א', פרק א', פסוקים א'-ל"א. בה דוד המלך זקן, אדוניהו מתנשא למלוך, ובעצת נתן הנביא מזכירה בת שבע לדוד את שבועתו, והוא נשבע שוב ששלמה ימלוך אחריו. לא מצוינת הפטרה נפרדת לנוסח ספרד.
הספורנו על בראשית כ"ד, כ"א מתבונן בעבד העומד מול רבקה בעת שהיא שואבת. לדבריו, העבד נדהם ממידת הזריזות שלה, "רוֹב הַזְּרִיזוּת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד". ובכל זאת שתק, "מחריש" בלשון הפסוק: הוא לא אמר לה שלא תטרח כל כך, אף שכך היה ראוי על פי דרך המוסר, משום שביקש לדעת, מתוך אופן חסידותה וזריזותה, אם הצליח ה' את דרכו. ואת ההצלחה מפרש הספורנו כך: אם נעשה הכול מתוך טוב וחסד גמור, או שמא בתקווה לשכר כלשהו.
תמונה: iMahesh, CC BY-SA 4.0, דרך ויקישיתוף.