גודל הטקסט
כשמדברים על מוזיקה יהודית מחוץ לאירופה, מסורת הפיוט המרוקאית היא אחת העשירות שבהן. היא נשענת על המוזיקה האנדלוסית, עולם מלודי שהתגבש בספרד המוסלמית ועבר לצפון אפריקה. מוחמד שטאטו, בכתבה בבלוגי Times of Israel, מביא את טענתו של החוקר יוסף שטרית, לפיה כבר במאה התשיעית ליווה נגן יהודי בשם מנצור את זריאב בקורדובה, בימי עיצוב הרפרטואר. זו טענה על אירוע רחוק מאוד, ואיננו יכולים לאמת אותה בעצמנו.
הביטוי המוכר ביותר של המסורת הוא שירת הבקשות. מרוקו, בניגוד לחלב, פיתחה מסורת שבה לכל שבת יש סדר פיוטים משלה, בהתאם לפרשת השבוע, ובהשפעה ברורה של שיטת הנובה האנדלוסית. אוספים ראשונים נדפסו במוגדור, ביניהם ״רוני ושמחי״ משנת 1890, ובשנת 1921 ריכזו חזנים ממרקש ומאסווירה את הספר ״שיר ידידות״, שעדיין בשימוש.
הדמות שבמרכז שרשרת המסירה בדורות האחרונים היא ר׳ דוד בוזגלו, פייטן ומלחין מרוקאי עיוור, שתואר כאמן הגדול של הפיוט המרוקאי. תלמידו המוכר ביותר הוא הרב חיים לוק, יליד קזבלנקה בשנת 1942 למשפחה ממוגדור. לפי המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית, לוק התייתם מאביו בגיל ארבע, הכיר את הפיוט במקהלת בית הספר ״אם הבנים״, ובגיל עשר פגש את בוזגלו. הוא קרא לרבו ספרי מחשבה ובהמשך ליווה אותו בהופעות בישראל. לאחר לימודים בלונדון ובישיבת עץ חיים בטנג׳יר עלה ארצה ב־1964, התיישב בבית שמש ושימש מנהל בית ספר במשך 22 שנה. בין 1987 ל־2003 כיהן כחזן ורב קהילת אם הבנים בלוס אנג׳לס, ובשנת 2011 קיבל את פרס משרד התרבות למוזיקה.
במרוקו עצמה היה מי שתמך בלוק גם מחוץ לעולם היהודי: אותה כתבה מזכירה את עבד אל־סאדק שקרה, זמר אנדלוסי מוסלמי מטטואן, שעודד אותו. פסטיבל המוזיקה המקודשת בירושלים אירח ב־2014 שילוב של לוק עם תזמורת הנוער Chabab Al Andalous ממרוקו, כהחיאה של מפגש ישן בין מוזיקאים.
בישראל המשכיות המסורת נראית בעיקר באשדוד. כאן פועלת התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהציגה בסדרות סליחות שבהן שרים הקהל והסולנים פיוטים, ובהן הופיע גם לוק; וכאן פועל המרכז לפיוט ולשירה, שנוסד ב־1988 והרחיב את הבקשות גם אל מחוץ לבית הכנסת. מסורת שעברה בעל פה מרב לתלמיד נמצאת כיום גם על במה, ולצד זאת היא ממשיכה להישמע בבתי הכנסת בשבת.
תמונה: יוצר לא ידוע, Public domain (PD Old), דרך ויקישיתוף.
מוזכרים בכתבה