גודל הטקסט
על רבי ישראל טאוב, מייסד בית מודז׳יץ, מסופר אחד הסיפורים המופלאים בעולם הניגון החסידי. כך מסופר בחסידות מודז׳יץ, ומצוין כי מקורו בספרו של מ״ש גשורי ״נגינה וחסידות בקוזמיר״, אך הספר עצמו לא נקרא לצורך כתבה זו.
רבי ישראל סבל ממחלת הסוכרת, וב־1913 נסע לברלין אל פרופסור ישראל. לפי המסופר נקבע שם שרק קטיעת רגלו תציל את חייו.
לפי המובא, בחר הרבי לעבור את הניתוח בלא הרדמה. נאמר שההרדמה הייתה אז בחשד. מסופר כי הביט מן החלון על בניניה המפוארים של ברלין, ונזכר בחורבן ירושלים. על כך כותב הרב צבי הירש וינרייב במאמר שהניגון מבטא את הכאב שחש הרבי למראה הכרך המשגשג, כשעל ליבו עמד מצבה של ירושלים שטרם נגאלה.
מתוך המחשבות הללו חיבר את הניגון ״אזכרה״, על מילות הפיוט ״אלה אזכרה״ שאומרים ביום הכיפורים. נוסח אחר קושר את המחשבות בתפילת נעילה. ר׳ בן ציון שנקר ז״ל, בעל הניגונים של מודז׳יץ, סיפר בראיון שהופקד בארכיון ההיסטוריה שבעל פה של מרכז הספר היידי, כי מדובר ביצירה בת שלושים ושישה חלקים, וכי חיבור הניגון סייע לרבי להסיח את דעתו מן הכאב.
לפי המסופר השלים רבי ישראל את היצירה בימי החלמתו, והיא נמשכת כעשרים וחמש דקות. נוהגים חסידי מודז׳יץ לשיר אותה מדי שנה ביום היארצייט שלו, כשהם מתאספים לזכרו.
הרב וינרייב מביא באותו מאמר גם את האמרה בשם רבי ישראל, שהיכל הנגינה עומד למעלה אפילו מהיכל התשובה.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.
מוזכרים בכתבה