גודל הטקסט
מגילת אנטיוכוס היא טקסט קצר בארמית על המרד החשמונאי ועל קביעת חנוכה. היא שרדה בשני ענפי נוסח, תימני ומערבי, כך כתוב באתר של לימוד חברותא באוניברסיטה העברית, שם נדונה מחלוקת בין החוקרים מנחם צבי קדרי לבין אריה כשר על מקורה ותאריך חיבורה.
לפי כשר, כפי שהוא מובא בדף עיון בתורה בתנועה, המגילה נכתבה בתקופת הגאונים ולא לפני המחצית השנייה של המאה השמינית. הוא סבור שהמניע היה להקנות לחנוכה קדושה של חג מן התורה, בתוך המאבק הרבני בקראים. חיזוק לכך הוא רואה בחמש דוגמאות של כתיב בסגנון ערבי בנוסח הארמי.
ספר הלכות גדולות מייחס חיבור "מגילת בית חשמונאי" לזקני בית שמאי ובית הלל. לדברי זיוולד, המגילה עברה בעל פה עד שרב סעדיה גאון כתב אותה: הוא בחר נוסח מבין המסורות, חילק אותה לפרקים, הוסיף טעמים ותרגם אותה לערבית.
פרטי המגילה: האירועים מתוארים בשנת העשרים ושלוש של אנטיוכוס, ו-213 שנה אחרי בניית בית שני. מתתיהו מנהיג בה את המרד, אך כשר מציין שאין לכך אחיזה במקורות קדומים. יוחנן מפתה את ניקנור להיכנס למקדש ודוקר אותו בסכין, וכשר מקשר את הסיפור לסיפור אהוד ועגלון. סיפור נס השמן, הוא מוסיף, אינו מושרש במסורת התלמוד הירושלמי.
השימוש במגילה היה מוגבל. הדף מזכיר מנהג לקרוא אותה במנחה בשבת אחרי קדיש תתקבל וקהילות בגרדאיה שבאלג'יר שקראו אותה בציבור.
תמונה: נחלת הכלל, דרך ויקישיתוף.