גודל הטקסט
רבי שלמה לוריא, המהרש"ל, נפטר בלובלין בכסלו של"ד (1573 לפי רוב המקורות), וההילולה שלו נזכרת בי"ב בכסלו, השנה ביום ראשון 22.11.2026. הוא היה מגדולי הפוסקים והמעיינים בפולין ובליטא במאה השש־עשרה.
הוא נולד בסביבות שנת 1510, ככל הנראה בפוזנא. אביו, רבי יחיאל לוריא, היה רבה של סלוצק, והמשפחה ייחסה את שורשיה לרש"י. המהרש"ל למד בלובלין אצל רבי שלום שכנא, ואחר כך באוסטרהא אצל רבי קלונימוס האברקסטן, ונשא לאשה את בתו ליפקא.
כחמש עשרה שנה כיהן ברבנות בברסט ובקהילות נוספות בליטא, ואחר כך ירש את חמיו ברבנות אוסטרהא. מאוחר יותר עמד בראש ישיבת לובלין במקום רבי שלום שכנא, ובעקבות קשיים פנימיים פתח ישיבה משלו. בית הכנסת שנקרא על שמו, "שול המהרש"ל", עמד בלובלין עד מלחמת העולם השנייה.
חיבורו המרכזי הוא "ים של שלמה" על הש"ס. הוא ביקש לבחון כל סוגיה ולהכריע בין הראשונים להלכה למעשה. החיבור נכתב על שש עשרה מסכתות, אך רק שבע מהן נשמרו. ספר נוסף, "חכמת שלמה", הוא הגהות שנועדו לקבוע את נוסח התלמוד הנכון..
עוד חיבר "יריעות שלמה", חידושים על פירוש רש"י לתורה, "עמודי שלמה" על ספר מצוות גדול, וקובץ שאלות ותשובות.
המהרש"ל נודע גם בעמדותיו מול הרמ"א. הוא היה ביקורתי יותר ממנו כלפי שימוש בפילוסופיה בלימוד היהדות,. הוא גם הקפיד שפוסק יסביר מהיכן הגיע להכרעתו ולא יסתפק בפסק בלבד. עם זאת, תשובותיו לרמ"א נכתבו בטון ידידותי.
לקראת י"ב בכסלו, מי שרוצה להכיר את דרכו בהלכה יפתח את "ים של שלמה" ויראה איך הוא מנסה לתת לכל הכרעה הסבר.