גודל הטקסט
רבי דב בער, "המגיד הגדול ממזריטש", נפטר ביום י"ט בכסלו תקל"ג, בדצמבר 1772 בקירוב. בין תלמידיו היו מי שהקימו אחר כך שושלות חסידיות, וההילולא נמנית בין הילולות כסלו.
נולד בלוקאץ' בשנת תס"ד לאביו רבי אברהם ולאמו חוה. שנת הלידה שנויה במחלוקת: האנציקלופדיה היהודית נותנת את 1710, ויש שאומרים בערך 1700. את בנו היחיד, רבי אברהם המלאך, מזכירים כאבי שושלת רוז'ין.
היה מגיד בטורטשין, בקורץ, בדובנה וברוונה, ואחר כך במזריטש. אחרי פטירת הבעש"ט עבר אליו המרכז החסידי ממז'יבוז' למזריטש. בדבר אופן קבלת ההנהגה יש שתי גרסאות: לפי מסורת חב"ד, בנו של הבעש"ט, רבי צבי, מסר לו אותה בשבועות תקכ"א; לפי גרסה אחרת, רבי צבי ויתר על התפקיד והמגיד קיבל אותה בהסכמה כללית. לפי אותה גרסה, מצבו הבריאותי הכביד עליו לצאת ולכן הופיע בפומבי בעיקר בשבתות.
בסוף ימיו עבר לאניפולי. בפרסומים השונים מופיעים פרטים שונים: לפי גרסה אחת הגיע אליה בי"ט בכסלו תקל"ב ונפטר בה בדיוק שנה אחר כך, ולפי גרסה אחרת נפטר במזריטש ונקבר בהנופולי ליד רבי זושא, ולכן מקום הפטירה אינו אחיד. על קבורתו באניפולי מסכימות שתי הגרסאות.
החבורה הקדושה של תלמידיו כוללת, את רבי אהרן מקרלין, רבי מנחם מנדל מויטבסק, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי זושא מאניפולי, רבי שמלקה מניקלשבורג ורבי שניאור זלמן מלאדי. בחלק מהרשימות מוזכר גם בנו, רבי אברהם המלאך. רשימות אחרות נבדלות מעט.
תורותיו מופיעות בספרים שנדפסו אחרי פטירתו, בהם "מגיד דבריו ליעקב" (קורץ, 1780), "לקוטים יקרים" (למברג, 1792) ו"אור תורה" (קורץ, 1804).
מובאים גם שבעה לקחים שאפשר ללמוד מגנב, בהם לעבוד בסתר, לנסות שוב למחרת אחרי כישלון ולא להחליף את העבודה באחרת, ועוד שלושה מתינוק: לא לשבת בטל, לבכות ולבקש כשחסר דבר, ולשמוח כשהבקשה מתמלאת. הייחוס משתנה בין הפרסומים: באחד הם מובאים כדברי המגיד לתלמידו רבי זושא, ובאחר בשם רבי זושא עצמו.